מהר"ף קכג

בהרבה מקומות בב"י בח"מ שכתב מרן וכבר נהגו לפסוק הלכה כהרמב"ם נמצא דאין לנו אלא דברי מרן והם המה דברי הרמב"ם שהוא מסכים לדבריו וכ"ש עתה שכל גלילות ישראל כבר קבלו עליהם דברי מרן אין לזוז מהם וזה לשון הרשב"א בתשובה סימן רנ"ג ומ"מ עיקר דברים אלו שאמרת יש בהן חילוקין שאין כל הפוסקים והחכמים שוין ולא כל המקומות שוין מן הדין כיצד שורת הדין אם שנים הפוסקים כאחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכים אחריו בין להחמיר בין להקל היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם בשל תורה הולכין אחר המחמיר דה"ל בספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכים אחר המיקל וכדאיתא בריש פ"ק דע"ז ומי שסומך על המיקל בשל תורה עובר וזה מאותן שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו כמו שאמרת אבל אם היה רב א' במקומם ולמדם הם הולכי' אחר דבריו זהו חלוקת א"י ובבל בתרב' דאייתרא דאלו אוסרים ואלו מתירים ואוכלים ואוכל בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור ולהמנות עם אנשי מקומו ואע"פ שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל והנה במקומו של רבי אליעזר כורתים עצים לעשות פחמים לעשות אזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושים כדברי רבם. ובפרק כל הבשר אמרינן לוי איקלע לבי יוסף רישב"א איתייו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי כי אתא קמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דרב יהודה בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כר"י הגלילי דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב וכן רבי' ומן דרך זה כל שנהגו לעשו' כל מעשיהם ע"פ הלכות הרב אלפסי ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ חיבור הר"מ במז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירים נוהג בו אסור שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו תרבא דאייתרא דבא"י כולם נוהגים בו היתר כרבם שלמדם כל חלב לרבות חלב, שעל הקרב ובמקום שיש שנים שוין שהולכים אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהם א' כנגד אחד אבל אם שנים כנגד האחד הולכים אחר הרוב ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המיקל בזה אפשר שיעשה כקולו מפני שהוא מסכים בהוראתו עם המיקל והם רבים כנגד היחיד זהו שנ"ל בעניינים אלו עכ"ל: וזה לשון הר"ן בתשו' סימן מ"ח דף נ"א ודקאמרת שלא יהא חרם ר"ג חמור מאיסור תורה והבאת ראיה ממגרומת' דרב ושמואל גם זו אינה ענין לנדון שלפנינו כלל משום דרבי זירא הוה ס"ל דמגרומת' דרב ושמואל שריא ואף על פי כן כשהיה בבבל היה נוהג איסור בדבר לפי שבני מקום אחד חייבין לנהוג כרב גלילותיהם ואפילו היכא דרבים חלוקים עליו כדאמרן במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל וכ"ש כשגדוליהם מחמירין בדבר אחד שאין לא' מאנשי מקומם להקל בדבר ומשום הכי אע"ג דהוה ס"ל לרבי זירא דמגרומת' דרב ושמואל שריא אפילו הכי כשהיה בבבל היה נוהג בה איסור אבל כשעלה לא"י ולא היה בדעתו לחזור כיון דאיהו הוה ס"ל דההיא מגרומת' שריא הרי היא לו בא"י בהיתר גמור ע"כ הרי למדנו מדברי אלו הגאונים שחייבין לילך אחר דעת רבם שלמדם והנה ידוע ומפורסם שהרמב"ם הוא רבם של ארץ מצרים ולמדם שעקר דירתו מכאן נא אמון והלך למצרים להפריש קהל היהודים ממעשה הקראים שהיו נטמעין אחר מעשיהם עד שתיקן שיכתבו בכתובות וקבלה עליה לטבול במי מקוה שיש בו ארבעים סאה כדת משה וישראל ומאחר שיש לנו רב לסמוך הנה דרכנו סלולה ומסוקלת מכל מכשול וכל שכן שעתה מוהריק"א קבלו דעתו כל גלילות ישראל: סימן סב שאלה ראובן נתן גט לאשתו בפני ב"ד וכך אמר לה הרי זה גיטך והתקבלי גיטך זה ובו תהיי מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם וקבלתו בשתי ידיה כמנהג וכנסתו לחיקה וב"ד והעדים רואים ותכף ומיד החזיר פניו מכנגדה ופנה לנגד ב"ד ואמר לשמעון אינה מותרת יורנו מורה צדק אם יש ממש במה שאמר אחר קבלתה לשמעון אינה מותרת ושכמ"ה: תשובה גרסינן בריש פרק המגרש בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא או דילמא מאי דשרא אסר ומאי דאסר שרא אם ת"ל מאי דאסר שרא לראובן מהו לראובן והוא הדין לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה וכו' ע"כ: ופרש"י מאי דאסר שרא דהאי לראובן ושמעון דהדר אמר לה קודם מסירה אף לראובן ושמעון קאמר ואינו שיור או דילמא האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבד ולאסור על הכל עכ"ל: נראה לע"ד דהא דכתב רש"י ז"ל דהדר אמר לה קודם מסירה אשמעינן דדוקא דהדר אמר לה קודם מסיר' הוא דמהני תנאיה אבל לאחר שמסר לה הגט ובא לידה אינו יכול לחזור בו ולאסור מאי דשרא דבעיין בתרתי דהא בעי או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר ובמאי דשרא ליכא למבעי אי מאי דשרא אסר דכיון דבא הגט לידה וזכתה לעצמה והותרה לאו כל כמיניה לחזור בו ולאוסרה במה שהותרה ואפילו בתוך כדי דבור אינו יכול לחזור בו כדאמרינן בנדרים דף פ"ז ע"א והלכתא תוך כדי דבור כדבו' דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש וכן פסקו כל הפוסקים כמבואר בטור א"ה סימן מ"ט וסימן קמ"א דף קפ"ד ומסתייעא הא מלתא ממה שכתב הרא"ש ז"ל בכלל ל"ה סימן ח' ז"ל בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו מי אמרי' מאי דאסר שרא או דילמא מאי דשרא אסר ומאי דאסר שרא אלמא אפילו בחוץ דהוי שיורא יכול לבטל מה ששייר