מהר"ף קכב

המזונות ענ הפירות ובכי החי גוונא ודחי קמו כהו גוף הנכסים ברשו' יורש ואין שעבוד הפירות גריר הגוף בתריה דהא קיימא לן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואע"פ שכתבה עליו שלא ישלוט בנכסים כל ימי חייה אפילו הכי גוף הנכסים ברשות יורש קימי דכיון דייחדו לה הפירות למזונותיה מה שייחדו ייחדו והשאר שהוא הגוף הוברר וקם ליה ברשות יורש ומה שכתבו דאין רשות לראובן לשלוט בנכסים כל ימי חייה כך הוא דינא דכיון דניתנו לעשות פירות צריך לברר שלא ישלח בהם יד שאם ישלח בהם ידו הרי הנכסים אבודין ולא יהיו פירות ולא יהיה לה וחתונות ולע"ד דין זה נלמד ממשנ' וגמרא בסוף פרק יש נוחלין דף קל"ו ע"א שנינו הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהם כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות אב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהם כלום עד שימות האב ובגמרא אתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב אמר רבי יוחנן לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי ורש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לא כקנין הגוף דמי ע"כ ובפ' החובל דף פ"ח ע"ב מפרשי לפלוגתייהו דאתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח אמר לך כי קתני מתנ' מכר הבן לא קנה לוקח עד שימות האב וכי מית האב אית ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי האב דאתו לידי הבן אבל מת הבן בחיי האב דלא אתו לידי הבן כי מת אב נמי לית ליה ללוקח אלמא קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי וכי זבין לאו דידה זבין ר"ש ב"ל אמר לא קנה לקה כי קתני מתני' מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב כי מ"ת אב מיהת אית ליה ללוקח לא שנא לא מת הבן בחיי האב דאתו לידי הבן ולא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידי הבן קנה לוקח אלמא קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכי קזבין דידיה קזבין ובריש פרק החולץ אמר רבא הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת חדא הא דאמרן אידך דתנן המחלק נכסיו על פיו וכ' ואידך הכותב כל. נכסיו לבנו לאחר מותו וכי ואתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירה כקנין הגוף דמי ור"ל אמר קנה לוקח קכן פירות לאו כקנין הגוף דמי ע"כ וכן פסקו כל תפוסקים: לע"ד הוברר בירור גמור מהגמ' ומהפוסקים דהנכס' המשועבדים למזון האשה והבנות הם בחזקת יורשים ולא פקע חזקתם בתפיסתה שתפסה היא אליבא דכיע ובהתפיסום ב"ד מחלוקת ומספיקא לא מפקינן נכסי מחזקת ק הוברר מדין קנין פירות לאו כקנין הגוף דני וגם אפילו אליבא דמהר"מ ז"ל שלל אשל מיד הא ענה בחזקת ראובן קיימי ולא הוו ראוי: ולענין מה שבא בשאלה מי קודם לגבות ב"ח או האשה דין זה הנה הוא מפורש בכתובים והדבר נראה דרחוק מאד שיהיה להם לבעלי חובות עקום לגבות מהנכסים הללו עם האלענה דהא בכל הכתוב כותבים ששעבד לה כל נכסיו מקרקעי ואגבן. מטלטלי שקנה ושיקנה שבזה הנכה רווחת שהאנמנה קודמת לגבות כתובתה ואין פוצה פה: וגם נ"ל זכות ליתומים פשוט שאני כשבא לפני אפי' חוב בשטר ורואה אני שעברה שנת השמיטה אין אני מקק לאותו דין מאחר שמרן העלה דין זה דהשמיטה נוהגת בזמן הזה והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל וכמעט כל הפוסקים ס"ל הכי ודאי דנקטינן הכי: וראיתי למר במה שכתב שהזכיר דין דקי"ל נראה דמר דיין בדין קים ליה ותמהתי שכל ימי הייתי סבור שמצרים אינן דנין בקים ליה אא ע"פ התור' שנאמר אחרי רבים להטות או על פי רב במקום שזהו דין התורה שניתנה מהר סיני שהיום כמו ארבעים שנה שהיה מעשה פה נא אמון שראובן הלוה לשמעון עשרה גרושו' על משכון לשון זהב ששוה עשרים גרוש ונגנב המשכון ועל זה עמדו לפני ב"ד ומורי ורבי חייב את המלוה בדמי כל המשכון כמו שהעלה רבינו הגדול בשלחי הטהור ח"מ סימן ע"ב והרב כמה"ר רפואה שלם ז"ל פטר את המלוה מהיתרון ששוה המשכון יותר על המלוה מפני שכתב רבינו בעל המפה וי"א דמלוה על המשכון לא הוי אלא שיח לעמן זה שאם דני המשכון יתרים על החוב אין המלוה נותן היתרון אלא אבד מעותיו ולא יותר שאומר המלוה קים לי כי"א ומורי ורבי תמה שמעולם פה נא אמון לא נשמע דין זה דקים לי לפני רבותיו הרב הגדול רבינו אהרן בן חיים בעל קרבן אהרן זלה"ה והרב הגדול אביגדור קסטלאס זלה"ה אלא מעולם אנו הולכים בשיטת רבינו הגדול רבן של כל ישרף מוהר"י קארו ז"ל ועל זה שלחנו לחכמי מצרים והסכימו כל רבני מצרים לדעת מורי ורבי זלה"ה ושלחו פסק משם חתומ' בו הרב הר' משה סרגוסי והרב הר' יהודה כהן והרב הר' מנחם כהן והרב הרי ישראל רומאנו והרב הרי נתן גוטא זלה"ה מסכימים שאין לדון בקים לי אלא ע"פ התורה ובאותן הימים נתברר לנו מפי מגיד אמת שבשנים קדמוניות שבעיר צפת תוב"ב הסכימו כל הרבנים שהיו בתוכה והחרימו חרם חמור שלא ידין שום דיין ע"פ ק"ל אלא הדין יפסק ע"פ התורה אחרי רבים או ע"פ מרי דאתרא ועתה מקרוב כמו ארבע או חמש שנים עבר עלינו חכם מא"י תוב"ב והייתי מדבר עמו ונתגלגלו הדברים ונזכר ענין דקים לי אמר לי החכם הזה אני ראיתי בצפת הסכמה כתובה מימי רבינו יוסף קארו זלה"ה בהסכמת כל הרבנים שהיו שם וכולם חתומים בה שאין שום דיין ידין בקים לי והחרימו על זה חרם חמור אלא הדיין יפסוק הדין ע"פ מרי דאתרא ובמקום שאין להם רב יפסוק הדין ע"פ גזרת התורת אחכי רבים להטות: ולע"ד נראה שהדיין שהולך אחרי קים לי לא די לו שבטל גזרת התורה אלא דרכו אינה בטוחה מהסכנה אלא כל ימיו הולך בדרך מסוכן ושבח לאל ית' והודאה לשמו הגדול אנן אית לן רב שנסמוך עליו ודרכנו בטוחה מכל סכנה וסלולה ומסוקלת מכל אבן מכשול הלא הוא רבינו הגדול רבן של כל ישראל מוהר"י קארו זלה"ה. ומקובלני מזקני גאוני מצרים שהרמב"ם קבלוהו כל גלילות המערב לרב וארץ מצרים וא"י וארם נהרים וארם צובא ופרס עד סוף תימן והנה מר רואה