מהר"ף קכא

שאלולי מטעם מזיק שעבודו של חברו לא היו חייבין לשלם א"כ הכא במזון האשה והבנות דליכא שעבוד ס"ל אין היורשים חייבין לזונם: גם רבינו הגדול מהריק"א בח"ה סימן ק"ז לא העלה מחלוקת זה דרב האי והרא"ש אלא בקרק' וז"ל יורש שמכר כל נכסי אביו ואין ב"ח יכול לטרוף מהלקוחו' כגון שמכרם לגוי וכיוצא בזה יש מי שאומ' שגובה מהדמי' שביד היתומים וי"א שאינו גובה עכ"ל הרי לא העלה מחלוקת זה אלא בנכסים משועבדים ולא עוד אלא סברת רב האי העלה אותה בלשון יחיד וסברת הרא"ש בלשון רבים משמע דנוטה לסברת הרא"ש: ויש לדקדק למה רבינו בעל הטורים ז"ל בח"ה הראה פנים לחייב היורשים כשמכרו קרקע ובא"ה כתב מחלוקת רב האי והרא"ש בסתמא ולא הראה פנים לחייב היורשים לזון האשה והבנות מדמי הקרקע שמכרו שבידם דלכאורה נראה דהאי טעמא דמזיק שעבודו של חברו שייך נמי גבי קרקע המשועבד למזון האשה והבנות ונראה לע"ד דשניא טובא דהתם בבעל חוב שעבודו דאורייתא ומשום הכי ס"ל לרבי' כיון שנכסים אלו משועבדים לב"ח מדאורייתא אלים שעבודו והוי מזיק וחב המזיק אבל מזונות חייובם מדרבנן בעלמא הוא לא חשיב מזיק כיון דלית כאן שעבודא דאורייתא שכן מצינו בהרבה דברים ויתרו רבנן תקנתם לגבי יתמי ואוקמוה אדאורייתא כמו שמבואר בח"ה סימן קצ"ט בדברי רבינו בע"ה ז"ל ואף בדברים שהשוו היתומים לשאר כל אדם הוא לטובת היתומים כמו שמבואר שם: גם כן הכא גבי מזונות האשה והבנות שהוא מדרבנן ויתרו להם חז"ל ליתומים שאם עברו ומכרו דנוקמוה אדאורייתא ואין חייבים לזונם מן הדמים הרי נתבררה ההלכה בירור שלם דהנכסים בחזקת היורשים ואין כאן ראוי: ואפילו בדתפסה יש לדון ולומר לא מפני תפיסתה פקעה חזקת היורשים מנכסיהם דהא לא זכתה בנכסים שיהיו שלה במוחלט אלא יהיו בידה עד שלא יהיה לה מזונות והנשאר יחזור ליורשים דנמצא דכל זמן שהם בידה הוי כמו אריא רביע עלייהו ומפני זה היורשים אינם יכולין לקחתם ומסתברא דלא פקע חזקת היורשים מפני זה דהא אם תהיה ליורשים שעת הכושר ויבואו הנכסים בידם יכולין למכרם ולהפקיע מזונותיה. דהא בהגבום ב"ד נכסים למזונות העלה רבי' בעל הטורים ז"ל הדבר במחלוקת טור א"ה סוף סימן קי"ב דף קל"ד ז"ל וכתב רב האי כיון דהאידנא תקנו הגאונים שיזונו ממטלטל' נזונות מהדמים שקבלו מהקרק' ול"נ להרא"ש ז"ל שהרי אין שעבודן אלא על נכסי אביהן וכיון שמכרום ואינן יכולין לטרוף מהלקוחות גם במעות אין להם כלום והם של הבנים ופרש"י דוקא שמכרום קודם שהחזיקו ב"ד הבנות בנכסים אבל מכרום אח"כ אינו מכור ויש אומרים אפילו אם מכרום אחר שהחזיקו ב"ד בנכסים שמכרם מכר וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדעת רש"י עכ"ל וכתב נ"י בריש פרק מי שמת יתומים שקדמו ומכרו וכו' דוקא קודם שהוציאו להם ב"ד מזונות לבנות אבל לאחר שבאו הנכסים לידם או ליד האפוטרופוס שלהן לא דכיון שזכו בהם ברשות ב"ד שוב אין מוציאין מידם דאין אחר מעשה ב"ד כלום וכן פירש הר"ש וכן פרש"י ז"ל פר' הנושא וכן הסכימו האחרונים עכ"ל: הרי דאפילו הגבום ב"ד ובאו הנכסים בידם פליגי דאיכא מ"ד דאם באו אח"כ ליד היתומים ומכרו' מכירתם מכר ולמאן דאמר דאין מכרם מכר טעמו משום דכיון דברשות ב"ד זכו בנכסים אין אחר מעשה ב"ד כלום משמע ודאי דאם תפסו מעצמם הנכסים ואין יד ב"ד באמצע ואח"כ באו הנכסים ליד יורשים ומכרום מה שמכרו מכרו והפסידו מזונות. ומכאן ראיה ברורה דאפילו תפסה האלמנה הנכסים ובידה קיימי אפילו הכי בחזקת יתומים קיימי דהא כד מבעיא לן בגמרא מועטין ונתרבו מאי ופשטינן לה מהא דאמר רבי יוחנן יורשין שקדמו ומכרו בנכסין מועטין מה שמכרו מכרו ופירש רשב"ם שמע מינה כיון שאם מכרו מכירתן מכירה יש להם תפיסת יד בנכסים ואם נתרבו יש להם חלק בהם וזכותם בהם עומדת ע"כ: הרי למדנו מדמכרו מכירתם מכירה נשמע דהנכסים בחזקת יתמי קיימי ואע"פ שאין הנכסין בידם. וכיון שכן זו שלא התפיסוה ב"ד אלא היא מעצמה תפסה ואם יארע שיבואו הנכסים ליד היתומים יכולין למוכרם ומכירתן מכירה ודאי לא פקע זכות היתומים מן הנכסים מחמת תפיסתה אלא כאריא הוא דרביע על הנכסים. ורבינו הגדול מוהריק"א זלה"ה העלה דין זה על שלחנו הטהור סתם בלא מחלוקת א"ה סימן קי"ב סעיף י"ד ז"ל היו מועטין בשעת מיתה ונתרבו אח"כ הבנים יורשים אותם כדין מרובין ואפילו לא נתרבו אם קדמו הבנים ומכרו נכסין מועטין מכרן קיים עכ"ל מדסתם ולא פירש בה מחלוקת משמע דנקיט לה דבכל ענין בין הגבום ב"ד בין לא הגבום מכרן קיים וכן נראה מדברי הרמ"א ז"ל בעל המפה שכך הבין דברי רבינו הגדול שסיים בה ונדחו הבנות אפילו ממעו' שקבלו מהמקח ט' בשם הרא"ש וי"א דוקא קודם שהחזיקו הב"ד הבנות בנכסים טו' בשם רש"י והרא"ש עכ"ל כל מה שכתבתי עד כאן הוא להבין פסק דמהר"מ ז"ל: אבל נדון דשאלה לע"ד אינו ענין לזה דאפילו אם תמצי לומר הלכה כמו שכתב מהר"מ נדון זה דשאלה שניא טובא דכבר יצאו הנכסים מיד האשה ומשיצאו כבר פקע כח תפיסתה מן הנכסים וזה ברור בכתובים וקמו להו בחזקת יורש ובתנאים הללו שעשו שיהיו הנכסים במקום בטוח שתזון מפירותיהם כל ימי חייה הוגרע כחה ונסתלק שעבודה בין דכתובה בין דמזונות מנכסים הללו משאר אלמנות דהא בשאר אלמנות גוף הנכסים משועבד להם למכור גוף הנכסים למזונות ולמכור מהם לגבות כתובה: אבל הכא כבר גבתה כתובתה בשלימות דהיינו עשרת אלפים מא"י כסף לקחה בידה וויתרה חמשה עשר אלף מא"י ולא נשאר לה שום שעבוד מצד כתובתה שכבר גבתה כולה ואיני מכניס עצמי עתה לדון בדין גבתה כתובתה אין לה מזונות: וגם מצד המזונות לא נשאר לה בגוף הנכסים שום שעבוד שהרי קיימו וקבלו וכתבו והטילו שעבוד