מהר"ף קיח

לכן לשאול בני ראובן הנז' אם יד בעלי חובות שולטת בנכסים הללו כיון שבחיי אביהם היו משועבדים למזונות האלמנה ולא היה לו רשות לשלוט בהם מיקרי ראוי וכיון שכן אין בעל חוב יכול לגבותם דאין ב"ח נוטל בראוי ואם תמצי לומר דלא הוי ראוי ויכול בעל חוב לגבות חובו מהם כיון שיש עליו כתובת אשה כתובה קודמת לבעל חוב ואין יכול לעכב הנכסים או שמא יש לחלק בין כתובה לב"ח דלענין כתובה הוי ראוי ולגבי ב"ח לא הוי ראוי ולכן יורנו המורה לצדקה שורת הדין מה היא ושכמ"ה: תשובה לענין אי הוי ראוי אלו הנכסים הנה שמענוה מדברי מהר"מ שהבי' המרדכי פ"ד דכתו' וז"ל פסק הר"מ על אלמנה שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבות כתובתה מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל וכיון דחמיה הניח האלמנה וקי"ל הלכה כאנשי גליל הוה להו כל הנכסים של חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפילו יש במוחזק יותר על כתובת חמותה עכ"ל: פסק זה דמהר"מ ז"ל זה ימים רבים שעמדנו עליו ולא אסיקנא מניה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא דבתחלת העיון היה נראה לומר דאי איתא להא דמהר"ם ז"ל ליתא אלא בדתפסה חמותה הנכסים דכיון דתפסה ס"ל קמו הנכסים בחזקתה מטעמא דקי"ל אפי' תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה ואע"פ שיש לדון אפילו בדתפסה מ"מ להעמיד דברי הר"מ אין להם מקום אלא בדתפסה: דאי לא תפסה נלע"ד דלית דינא ולית דיינא דיימר דהנכסים בחזקת האלמנה מחמת שעבוד מזונות' דאטו מי שנתחייב לזון בת אשתו לזמן ומת דנכסיו ערבי' ליה ומתזנא מנכסיו כל ימי חייובו. מי נימא הנכסים בחזקת הבת וראויין הם לגבי יורשין עד דכלה זמן חייוב מורישם הא ודאי ליתא: דא"כ כ"ש חוב בשטר וכתובת אשה דאלים טפי ממזונות האשה יהו מוחזקים בנכסים וראויין לגבי יורשין וכיון שכן מאי אולמיה דשעבוד מזונות האלמנה דמפקע חזקת היורשים מנכסי מורישם: אדרבא מסתברא דשעבוד מזונות גריע משאר שעבוד דטריף מעשעבדי ואין מוציאין למזון האשה והבנות אלא מבני חרי: ולא עוד אלא שאם קדמו היורשים ומכרו נכסי אביהן אפילו מקרקעי מה שמכרו מכרו ואין האלמנה והבנות נזונות מהדמים כדבעינן למימר קמן להרא"ש: וכ"ש אם מכרו מטלטלי אפילו האידנא בתר דתקינו הגאונים דנזונות ממטלט' דאין נזונות מהדמי' אליבא דכ"ע כדבעינן למימר קמן בס"ד: אלא אי איתא להא דהר"מ ז"ל ליתא אלא בדתפסה: וכד דייקנא בדברי מהר"מ ז"ל אשכחנא דליתא להאי אוקמתא דהא טעמיה דמהר"מ קאמר דכיון דחמיה הניח אלמ' וקי"ל הלכ' כאנשי גליל הוו להו כל הנכסים של חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפילו יש במוחזק יותר על כתובת חמותה: הרי תלה הדבר בהלכה כאנשי גליל ולא בתפיסה: ועוד הוסיף וכתב ואפי' יש במוחזק יותר על כתובת חמותה הא דכתב ואפילו יש במוח' וכ' קשה מאין בא מוחז' והלא כבר כתב כל הנכסים ראוי לגבי בעלה לא שייר שום מוחזק: ועוד מאחר דיש מוחזק למה לא תגבה אלמנת הבן כתובתה ממנו: ועוד יש לדקדק פתח במזונות וסיים בכתובה: אלא צריך לומר דס"ל דבין שעבוד כתובה ובין שעבוד מזונות מוקמי הנכסים בחזקתה אלא דלגבי כתובה שיש לה קצבה לא אתחזק לה מהנכסים אלא כדי שיעור כתובת' והיות' על כתוב' הוי בחזקת יורשי' אבל לגבי מזונות שאין להם קצבה כל הנכסים אתחזקו לה וראויים הם לגבי יורשים והיינו מה שכת' ואפילו יש במוחזק' יותר על כתובת חמותה כלומר דאפי' יש מוחזק לגבי הכתובה דהיינו היות' על הכתובה אפי' הכי מחמת המזונות הוי כל הנכסים מוחזקים לה וראויים לגבי בעלה: הרי דתלה הדבר בהלכה ולא בתפיסה ולע"ד קשה מאד שאין אחד מהפוסקים מסכים לזה: כתב רבינו בע"ה בא"ה סימן צ"ג דף קי"ו ע"ב וז"ל מדינא דגמ' אין אלמנה נזונת אלא ממקרקעי בני חורין לא מיבעיא אם מכר או נתן הבעל בחייו שאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדין אלא אפילו מכרו או נתנו או משכנו היורשין לאחר מיתת אביהם אין מוציאין למזון האשה והבנות ומיהו אם תפסה מטלטלין אפי' אחר מיתה לא מפקינן מנה ולדע' הגאון שכתובה נגבית ממטלטלי' ה"ה נמי מזונות ואפי' לא תפסה נזונת ממטלטלי' ולענין דמי הקרקע שמכרו שבידם לר' האי שכתב קדמו הבנים ומכרו בנכסי' מועט' שהבנות נזונות מהדמים שבידם הכא נמי נזונות מהדמים ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אינה נזונת מהם עכ"ל: וכתב מרן שם על זה וז"ל ומ"ש רבינו ולענין דמי הקרקע שמכרו שבידם לרב האי שכתב קדמו הבנים ומכרו בנכסים מועטין שהבנות נזונות מהדמים שבידם הכא נמי נזונות מהדמים ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אינה נזונות מהם מחלוקת רב האי והרא"ש כתבו רבינו בסימן קי"ב ודבר פשוט הוא שיש ללמוד משם לדין זה עכ"ל: ויש לדקדק בדברי רבינו בעה"ט במה שכתב ולענין דמי הקרקע שמכרו וכו' אם הוא בדקדוק דדוק' במכרו קרקע הוא דפליגי רב האי והרא"ש אי נזונת מדמיו אבל מכרו מטלטלין שוין הם דאינה נזונת מהדמים ונפקא מינה לבתר דתקינו הגאונים דנזונת מהמטלטלים דאם מכרו המטלטל' דשבק אבוהון דאינה נזונת מהדמי' או נימא לא בדקדוק כתב ולענין דמי הקרקע וכ' והוא הדין לענין דמי המטלטלים נמי פליגי: ומסתברא דמה שכתב ולענין דמי הקרקע וכו' בדקדוק כתבו דלא פליגי אלא בדמי הקרקע הוא דסבר רב האי דנזונת מהדמים אבל מכרו מטלטל' אינה נזונת מהדמים. דאי לא תימא הכי למה