מהר"ף קטז

סבירא להו דרשות הרבים לענין שבת לא בעי תנאי דששים רבוא בוקעין בו אלא עיקר הדבר תלוי בי"ו אמה ופילוש משער לשער: וכן היא דעת רבינו הגדול מרן הר"י קארו זלה"ה שהעלה על שלחנו הטהור סברת המחמירין סתמיה וסברת המצריכין ששים רבוא העלה אותה בלשון יש אומרים וזה לשונו בהלכ' שבת סימן שמ"ה סעיף ז' איזהו רשות הרבים רחובות ושווקים הרחבים ששה עשר אמה ואינם מקורים ואין להם חומה ואפילו יש להם חומה אם הם מפולשין משער לשער הוו רשות הרבים ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים עכ"ל: הרי העלה לפסק הלכה סתם ולא הצריך תנאי דס' רבוא בוקעין בו וסברת מאן דמצרכי תנאי דס' רבוא העלה אותה בלשון יש אומרים: ודאי דמסכים לסברת מאן דלא מצרכים תנאי דס' רבוא בוקעין בו: הא קמן רוב מנין ורוב בנין הם הסוברים דלא בעינן תנאי דששים רבוא בוקעין בו: נמצא דפסק הלכה הוא מה שכתוב בתורה אחרי רבים להטות: ולא עוד אלא אפילו היתה מחלוקת שקולה הדין נותן בשל תורה אזלינן לחומרא וכמו שכתבו הרשב"א והר"ן והוא פסק הלכה בריש פ"ק דע"ז תלמוד ערוך: ולא עוד אלא אפילו היו הסוברים בנדון זה דבעינן ששים רבוא הם הרוב כיון דמאן דלא מצרכי תנאי דששים רבוא הם רבותי' הספרדים אשר כל קהלות הספרדים סומכין עליהם וממיהם שותין וחיין הדין נותן דלא שבקינן סברתם ולסמוך על אחרים: וכ"ש בנדון זה דאיכא הרי"ף והרמב"ם ז"ל בחדא סברא אשר בית יוסף נשען עליהם כנגד כל הפוסקים כמבואר בהקדמתו לבית יוסף: ובפרט כל גלילות המסתערבים שאנו מקובלים מגאו' מצרי' ומחכמי המער' שכל הקהלו' שמסוף המער' וארץ מצרים וארם נהרים וארם צובה ופרס ותימן כולם קבלו עליהם להתנהג על פי חיבור הר"מ במז"ל ז"ל שודאי שנדון בזה בשבת החמורה השקולה כנגד כל המצות שאין להקל בה במה שפסק הרמב"ם להחמיר: ובפרט מן הפרט בארץ מצרים שהוא מרי דאתרא רבם ולמדם תורה כמו שידוע ומפורסם שהרבה תקנות תיקן בארץ מצרים וכמו שידענו פה נא אמון שראינו בעינינו נוסח השטרות שהיו כותבין פה נא אמון בימי הרמב"ם ז"ל שנסחם בלשון ערבי ובנוסח השטרות העשוין בערכאות הגוים וכך מתחילין חצרו בין ידינא פ' ופ' בתגר סכנדריה מקום ישיבת נר ישראל ואורו מרנא ורבנא משה בן הרב הדיין רבי מימון ואשהד פ' עלי נפסהי וכ' שמזה נראה ברור שלמד תורה בארץ מצרים והיה רבם ממש ובא וראה גדולת מעשה הרמב"ם ז"ל שעיקר דירתו דהרמב"ם ז"ל היתה פה נא אמון בתחלת ביאתו לאר"מ ובזמנו היה קהל ישראל שבמצרים מעט מזער כנגד הקראים עד שכמעט רוב קהל מצרים היו נוטים אחר מעשה הקראים עד שכמעט בטלה מהם טבילת נדה במי מקוה וכשראה כך עקר דירתו מנא אמון והלך ונתיישב במצרים והחזיר כל קהל מצרים לדרך תורת משה ומה שקבלנו ממנו ותיקן שכל אשה תשבע בנקיטת חפץ שתטבול לנדתה במי מקוה שיש בו ארבעים סאה כפי דין התלמוד המקובל ממשה וכותבים בכתובה וקבלה על עצמה בשבועה חמורה בנקיטת חפץ שתטבול וכו': נמצא דהרמב"ם זלה"ה רבם של ארץ מצרים שלמדם תורה וחייבים לילך אחר דבריו כמבואר בדברי הרשב"א והר"ן ז"ל: וכן בקהלות אשכנז וצרפת וכיוצא בהם שקבלו עליה' להתנהג ע"פ סברת רש"י והרא"ש ז"ל יש להם לסמוך על דבריהם בענין זה דרשות הרבים לענין שבת ואע"פ שרבו החולקים עליהם ואע"פ שהיא מחלוקת בענין שבת החמורה שהיא בכרת וסקילה מאחר שקבלום עליהם כרב וכמו שמוכיחין דברי הרשב"א והר"ן ז"ל: כלל העולה דבמקום שנהגו לעשות ע"פ רבי' או יחיד יש להם להתנהג ע"פ מנהגם: ובמקום שאין להם מנהג יתנהגו ע"פ מצות התורה אחרי רבים להטות. וכבר נתבאר דבענין זה דרשות הרבים לענין שבת רוב מנין ורוב בנין הם הסוברים דלא בעי תנאי דס' רבוא בוקעין בו וסכנדריה הגזירה אין לה חומה ומבואותיה רובם הם רחבים שש עשרה אמה: וא"ת סכנדריה הגזירה הרי היא מוקפת חומה דהא הים מקיף לה סביב משלש רוחותיה מזרח צפון מערב ודרומה חומת העיר הישנה: דע שהיום יותר מארבעים שנה דבדיק לן מורי ורבי זלה"ה בקושיא זו ואני דנתי לפניו ואמרתי היקף ים לא שמיה היקף והבאתי לו ראיה מהא דגרסינן בפ' עושין פסין דף כ"ב סוף ע"א א"ר יצחק ב"י א"ר יוחנן א"י אין חייבים עליה משום רשות הרבים יתיב רב דימי וקאמ' להא שמעתא אמר ליה אביי לרב דימי מ"ט אילימ' משום דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא בבל נמי מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת מהך גיסא דכולי עלמא נמי מקיף אוקינוס דילמא מעלות ומורדות קאמרת א"ל קרקפנא חזיתיה לרישך בי עמודי כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא את' נמי כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי אבהו א"ר יוחנן מעלות ומורדות שבארץ ישראל אין חייבין עליהם משום רשות הרבים לפי שאינן כדגלי מדבר ע"כ: הרי למדנו מסוגיא זו דהיקף ים לא שמיה היקף. וכד חזא מורי ורבי להא סוגייא אהני ליה והדי בה טובא ואני תפלתי לפני חונן דעת לאדם שיחננו מאתו חכמה ודעת ובינה והשכל לשמוע ולהבין ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו הלכה למעשה בלי שום פקפוק ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: