מהר"ף קטו

לחומרא כ"ש הכא דלאו מחלוקת שקולה היא אלא רוב מנין ורוב בנין ס"ל דלא בעינן ששים רבוא בוקעין בו אלא עיקר דין רשות הרבים לענין שבת תלוי ברחב י"ו אמה ומפולש ורבוותא דסברי כן מביאים ראיה לסברתם מברייתא דאשמעינן דין רשות הרבים ודחו סברת המצריכין תנאי דס' רבוא בוקעין בו ועל זה נאמר אחרי רבים להטות והיא מצות התורה: דע שזה הוא במקום שאין להם מארי דאתרא רב שנהגו לסמוך עליו בכל מה שפוסק בדיני התורה: אבל באתרא שיש להם רב מארי דאתרא ולמדם תורה שנהגו לסמוך עליו בדיני התורה בקוליה ובחומריה דברי אותו הרב שקבלו עליהם הוקבעו עליהם בחובה כאילו דבריו הם הלכה למשה מסיני שאין בה מחלוקת ואפילו רבים חולקים עליו והזז מדבריו אפילו מקולא לחומרא הרי הוא כאילו זז מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבם שלמדם תורה: ראיה לזה בריש פרק רבי אליעזר דמילה ת"ר במקומו דרבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל בשבת וכו' אמר רבי יצחק עיר א' היתה בא"י שהיו עושין כרבי אליעזר והיו מתים בזמנן ולא עוד אלא שפעם א' גזרה המלכות שמד על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרו ע"כ: גם בפרק מקום שנהגו דף נ"א כי סליק רבה בר בר חנה אכל דאייתרא ובני ארץ ישראל אוכלין ולבני בבל הוי חלב גמור בכרת והענין הזה מבואר בתשובות הר"ן ז"ל סימן מ"ח דף נ"א ע"ב ובתשובות הרשב"א סימן רנ"ג מבואר באר היטב וזה לשונו ומה שאמרת הלכה למעשה בדברים שהם במחלוקת בין הפוס' שזה אוסר וזה מתיר נאמר כדאי הוא המיקל לסמוך עליו או נאמר כיון שהרב האלפסי והרמב"ם ז"ל שוין בכל לדעת אחת זולתי במקומות ישנו דין מן החיוב הוא שנסמוך עליהם בין בקוליהון בין בחומריהון ולא נסמוך על פוסק אחר להקל. תשובה תחלת כל דבר אומר שאין אומרים כדאי הוא פ' לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים אלא א"כ שעת הדחק במקום שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה וכמו שאמרו פ"ק דנדה ועשה רבי כרבי אלעזר לאחר שנזכר אמר כדאי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק ואקשי' מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אלעזר אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותיה אלא דלא אתמר לא הלכתא כמר ולא הלכתא כמר ומאי לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק ואמרינן התם מאי שעת הדחק איכא דאמרי שנת בצורת הואי איכא דאמרי אפיש עובדא וחשו רבנן לפסידא דטהרות ומ"מ עיקרי דברים אלו שאמרת יש בהן חילוקין שאין כל הפוסקים והחכמים שוין ולא כל המקומות שוין מן הדין כיצד שורת הדין אם שנים הפוסקים כאחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המיקל וכדאיתא בריש פ"ק דע"ז ומי שסומך על המיקל בשל תורה עובר וזה מאותן שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו כמו שאמרת אבל אם היה רב אחר במקומם ולמדם הם הולכין אחר דבריו זהו חלוקת א"י ובבל בתרבא דאייתרא דאלו אוסרין ואלו מתירין ואוכלין ואוכל בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור ולהמנות עם אנשי מקומו ואע"פ שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל והנה במקומו של רבי אליעזר כורתים עצים לעשות פחמים לעשות אזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושין כדברי רבם ובפרק כל הבשר אמרינן לוי איקלע לבי יוסף רישבא איתייו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי. כי אתא קמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דרב יהודה בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב וכן רבינו ומן דרך זה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי ז"ל ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ חיבור הר"מ במז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שמתירין נוהג בו איסור שאין אלו כרבם ממש ובמקום רבם אלו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו תרבא דאיתירא דבארץ ישראל שכולם נוהגין בו היתר כרבם שלמדם כל חלב לרבות חלב שעל הקרב: ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהם אחד כנגד אחד אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב: ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המיקל בזה אפשר שיעשה ככולו מפני שהוא מסכים בהוראתו עם המיקל והם רבים כנגד היחיד זהו שנראה לי בעניינים אלו עכ"ל: וזה לשון הר"ן ז"ל בתשובה הנז' משום דרבי זירא הוא ס"ל דמגרומתא דרב ושמואל שריא ואע"פ כן כשהיה בבבל היה נוהג איסור בדבר לפי שבני מקום אחד חייבין לנהוג גלילותיהם ואפילו היכא דרבים חלוקים עליו כדאמרינן במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל וכ"ש כשגדוליהם מחמירים בדבר אחד שאין לאחד מאנשי מקומם להקל בדבר ומשום הכי אע"ג דהוה ס"ל לרבי זירא דמגרומתא דרב ושמואל שריא אפילו הכי כשהיה בבבל היה נוהג בה איסור אבל כשעלה לארץ ישראל ולא היה בדעתו לחזור כיון דאיהו הוה ס"ל דההיא מגרומתא הרי היא לו בא"י כהיתר גמור ע"כ: הנך רואה במחלוקת זה דרשות הרבים לענין שבת רש"י והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה והרוק"ח כולהו ס"ל דלא הוי רשות הרבים אלא א"כ ס' רבוא בוקעין בו בכל יום: והרי"ף והרמב"ם ור"ת והרמב"ן והרשב"א והר' המ' והר"ן והריב"ש והג"מר וה"ג שבידינו ז"ל כולהו