מהר"ף קיד

בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר ואין כן דעת הרמב"ם שלא הזכיר תנאי זה בפי"ד וכתב הר' המ' שכן דעת הרמב"ן והרשב"א וגם הוא הסכים על ידם וכתב שאין לזה רמז בגמרא ואינו עיקר וכ"כ הגהות מרדכי שבסוף שבת וגם הר"ן כתב בריש פרק במה אשה דלא מחוורא האי סברא שלא מצינו שהזכירו חכמים ברשות הרבים דבעינן שיהיו עוברים שם ששים רבוא בכל יום ואע"פ שרש"י ז"ל מפרש כן בהרבה מקומות אי איתא אי אפשר דלא משתמיט תלמודא לאדכורי הכי בחד דוכתא וכן הסכים הריב"ש בתשובה עכ"ל רבינו מוהר"י קארו ז"ל וזה לשון הגהו' מרדכי שבסוף שבת דף קפ"ב ע"ד מדפוס המאורות ואגב רבינו נימא ביה מלתא מכאן ראיה דלא בעינן ששים רבוא דהא צידן לא הוו ששים רבוא בוקעים בה כדמוכח בגמרא דלא הוו שכיחי רבנן גבייהו ליכא למימר דגזרו אטו ששים רבוא דהא רבא שרא זילחא במחוזא ולא גזר ומה שפיר' הקונט' בפ"ק דעירובין גבי ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות חייבים עליה משום רשות הרבים ופי' משום דירושלים הוו רחובות שלה י"ו אמה ומפולשות משער לשער וששים רבוא בוקעין בו כבר הקשה עליו ר"ת א"כ כהנים לוים וישראל ותירץ דעיקר הדבר תלוי בי"ו אמה ופ"ק דמפרש איזוהי רשות הרבים לא הזכיר רק י"ו אמה ופילוש ואין לדחות הראיה שהבאנו מהמוכר פירות ולחלק בין דרך הרבים ובין רשות הרבים דאמרי' בפ' המקבל רב נתן בר אושעיא קנה שית סרי אמהתא ברוחב פנה י"ו אמה האילנות שעל שפת הנהר כדי למשוך הספינות בחבלים אתו עליה בני מרושא דפנות הוא סבר מידי דהוה אבני רשות הרבים פרש"י שיתסר אמהתא ברוחב רשות הרבים דתנן בב"ב דרך רה"ר י"ו אמה עכ"ל א"כ משמע שדעתו כי דרך הרבים ורשות הרבים הכל אחד והכל תלוי בי"ו אמה ופילוש ומה שהזכיר בעירובין ושבת ששים רבוא לרבוות' דירושלים, פי' כן דאפילו הכי דירושלים ששים רבוא בוקעין בה ודומה לדגלי מדבר ממש אפילו הכי מותרת בנעילת דלתות אליעזר עכ"ל: כתבו התוס' בפ"ק דעירובין דפ"ו וז"ל כיצד מערבין דרך רשות הרבים פיר' הקונט' רשות הרבים רחב שש עשרה אמה ומפולש משני צדדין משער לשער ומצויין בה ס' רבוא וכן יש בה"ג דבעינן דריסת ששים רבוא וקשה לר"ת דבשבת פ' הזורק אמרי' היו תחתיהן וביניהם רשות הרבים ותחתיהן לא היו ששים רבוא ואומ' ר"י דמ"מ דרכן היה לצאת ולבא באותו דרך ועוד הקשה ר"ת דבדגלי מדבר היו טף ונשים לאין מספר וגם קשה מערב רב וי"ל דלא גמרינן ממשכן אלא מלתא דכתיבא במספרם עכ"ל: וקשיא לי על רבינו מוהריק"א ז"ל שלא הביא מדברי התוס' אלא מה שכתבו בפ"ק דשבת דף ו' וז"ל כאן בזמן שישראל שרויין במדבר משמע קצת דאינה רשות הרבים אלא א"כ מצויין שם ס' רבוא כמו במדבר עכ"ל דמדבריהם אלו משמע דלא ברירא להו מלתא דרשות הרבים בעי שיהיו מצויין שם ששים רבוא דהא כתבו משמע קצת ולא להידיא וא"כ אדרבא הוה ליה למרן להביא דברי התו' דפ"ק דעירובין דמתרצי מה שהקשה ר"ת על דברי רש"י ז"ל דמשמע מדמתרצי מה שהקשו על רש"י סבירא להו כוותיה: ונראה לע"ד דמהא דמתרצי מה שהקשו ארש"י ס"ל למרן לא איריא דס"ל כוותיה די"ל שינויא בעלמא קא משנו לדחות הקושיא ומשום הכי לא הביא מרן דבריהם שבפ"ק דעירובין: וכן נראה מדברי הגהות מרדכי שכתבו שהקשה עוד ר"ת דאי אמרת דבעינן כמו שהיו ישראל במדבר אם כן נבעי כהנים לוים נמי כלומר דלא חשיב רשות הרבים עד שיהיו שם כהנים ולוים וישראל. הרי כתבו ההגהות מה דמקשה ר"ת על רש"י ולא כתב מה שתרצו התוספות. נראה לע"ד ברור דהאי קושיא דר"ת דמקשה ר"ת מכהנים ולויים וישראל שהביאו הגהות מרדכי עומדת כנגד תירוץ התוספות בתירוצא בתרא דתירצו דלא גמרי' ממשכן אלא מלתא דכתיבא במספרם דנהי דקושיא קמייתא דערב רב מתרצא בהכי אבל קושיא דכהנים ולויים וישראל עדין במקומה קיימא דהא כהנים ולויים הוו נמי במספרם ואדרבא מספר כהנים ולויים הוו על משכן העדות: וגם מה שכתבו ההגהות שתירץ ר"ת דעיקר הדבר תלוי בי"ו אמה ופ"ק דמפרש איזהו רשות הרבי' לא הזכיר רק י"ו אמה ופילוש ע"כ: זהו קושיא לדברי ג"כ לדברי רש"י וכדברי הר"ן והריב"ש ז"ל בסימן ת"ה ע"ש: לכן נראה לע"ד דמשום הכי נמי שראה מרן מה שכתב' הגה' מר' דהקש' ר"ת מכהנים ולויים וישראל דלא מתרצא במה שכתבו התוספות משום הכי לא הביא דבריהם דפ"ק דעירובין: הא למדנו דהתוספות לא ברירא להו מלתא אי בעינן בתנאי רשות הרבים לענין שבת ששים רבוא בוקעין בו: ולמדנו דהאי דינא דרשות הרבים לענין שבת אי בעינן ששים רבוא בוקעין בו פלוגתא דרבוותא הוא רש"י והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה והרוקח זלה"ה ס"ל דרשות הרבים לענין שבת בעי ס' רבוא בוקעין בו והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר' המ' והר"ן והריב"ש זלה"ה ס"ל דלא בעי ס' רבוא וצריך לומר דגם הרי"ף ז"ל ס"ל הכי דהא הביא הברייתא דפ"ק דשבת דמנה הוכיחו רבוותא כן כצורתה ולא הצריך תנאי דששים רבוא גם בהלכות גדולות שבידינו דף י"ו ע"א הביאו הברייתא כצורת' ולא הזכירו תנאי זה וז"ל ת"ר ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור איזהו רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן התל והגדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה ואיזו היא רשו' הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולש' זו היא רשות הרבים גמורה ע"כ: וכך היא דעת רבינו הגדול מהר"י קארו זלה"ה שהעל' על שלחנו הטהור סימן שמ"ה סברת המחמירין בסתם וסברת המצריכין תנאי דס' רבוא בלשון יש אומרים: ולענין פסק הלכה בדיני התורה פשוט כי איכא פלוגתא דרבוותא מחלוקת שקולה אזלינן