מהר"ף קיב

דן עליו הוא בהוציא כתב יד אביהם שהוא חייב לו וגם נמצא כתוב בפנקסו שהוא חייב לו כמבואר בדבריו: וגם מגזרת הדין שכתב בעל התרומ' הואיל ומודים שהוא כתב יד אביהם גובין מהם הרי דגזרת הדין הוא משום דאתחזק כתב יד אביהם הוא דמחייב להם: וגם משמע פשוט הא אם אינם מודים שהוא כתב יד אביהם אינו גובה מהם אע"פ שכתוב בפנקסו שהוא חייב: הרי ברור דס"ל דבנמצא כתוב בפנקסו בלחוד שהוא חייב לית לן בה ואינו גובה מהיורשים: אם כן על כרחין לומר דהאי דינא דהרשב"ץ ז"ל משם בעה"ת מאי דמחייב להו ליורשים הוא משום דאיכא תרתי חיובי כתב ידו ונמצא בפנקסו: ונראה לע"ד דאית ראיה לזה גרסינן בפ' המוכר את הבית דף ע' בעא מיניה רב עמרם מר' חסדא המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתיו לך מהו מי אמרינן מגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או דילמא אומר לו שטרך בידי מאי, בעי אמר ליה מהימן ולימ' לה שטרך בידי מאי בעי א"ל וליטעמיך כי אמר ליה נאנסו מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ע"כ: הרי למדנו דמה דנאמן נפקד בשטר לומר החזרתי לך הוא משום מגו דאי בעי אמר נאנסו וכ"כ כל הפוסקים: גרסינן תו התם בסמוך שלח רב הונא בר אבין המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתי לך נאמן ושטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה כולו תרתי (פי' רשב"ם תרתי בתמיה דסתרן אהדדי דכיון דנאמן אבוהון אמאי נשבע וגובה כולו והא מצי אבוהון למטען החזרתיו לך פלגא פקדון) ומתרץ בגמרא שאני התם דאם איתא דפרעיה מימר הוה אמר ע"כ וכתבו התוספות דאם איתא דפרעיה מימר הוה אמר דוקא הכא שיש שטר על בניו היה לו להודיעם דפרוע הוא אבל מלוה ע"פ אמרינן דאין גובין מן היורשים וכו' אלא כשהודה ומת א"נ דשמתוה ומת בשמתיה דהתם לא אמרינן אם איתא דפרעיה מימר הוה אמר דאין לו להודיע' כל מה שלוה ופרע כל ימי חייו ע"כ: הרי אשכחנא דבמקום שיש שטר אע"ג דהוא שטרא גריעא דנאמן אבוהון למימר החזרתי אפילו הכי לגבי יתמי אמרינן אי איתא דפרעי מימר הוה אמר א"כ הכא נמי גבי כתב ידו נהי דאבוהון נאמן לומר פרעתי מ"מ לגבי יתמי כיון דנפקי עליה תרי חיובי כתב ידו ופנקסו אמר אי איתא דפרעיה הוה מוחק מה שכתו' בפנקסו שתחת ידו ומדלא עבד הכי מוכחא מלתא דלא פרעיה וגובה מן היורשים, ומדברי רשב"ם מוכח הכי בהידיא דגרסינן שם קודם לזה בסמוך גבי שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה ודכ"ע אית להו דנהרדעי דאמרי האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי ומר סבר לא אמרינן לא דכ"ע אית להו דרב חסדא והכא בהא קמפלגי מר סבר אי איתא דפרעי' מימר הוה אמר ומר סבר אימור מלאך המות הוא דאנסיה ע"כ ופירש רשב"ם דייני גולה סברי בעלמא סבירא לן כרב חסדא דנאמן לומר החזרתיו לך אבל גבי יתמי ליכא למימר הכי דכיון דאיכ' שטרא ביד נותן ואיהו לא קא טעין פרעתיך אנן לא טענינן ליתמי דאם איתא דפרעיה מימר הוה אמר בשעת צוואת מיתה והשתא דאיכא תרתי שטר ביד הנותן וגם לא צוה בשעת מיתה הילכך נשבע וגובה וכו' עכ"ל. הרי רשב"ם בהידיא קאמר לה דכיון דאיכא תרתי לא טענינן להו ליתמי ונהי דלא קי"ל כהאי תרוצא דמימר הוה אמר דהא רבא פסק שם הלכתא נשבע וגובה מחצה וכן פסקו כל הפוסקים דכי היכי דאבוהון הוה נאמן לומר החזרתיו לך הוא הדין יתמי טענינן להו בפלגא פקדון החזיר אבוהון מ"מ בהאי דינא דבעה"ת אית הכרעה רבתי דהא התרתי דאית עליה דלוה תרוויהו חיובי דמחייבי ליה להידיא דהיינו כתב ידו שהוא שטר ביד המלוה וכתוב בפנקסו דהוי הודאת פיו אלים טפי טובא ממימר הוה אמר ולפיכך ס"ל דחייבים היתומים לפרוע דמוכחא מלתא ואית לי עוד להוסיף נופך משלי אשכחנא דבדינא דכתב ידו הרבה רבוותא ס"ל דלא מצי אבוהון לטעון פרעתי כמבואר בהריב"ש סימן תנ"ד וז"ל שמעון הוציא על ראובן כתב ידו שהוא חייב לו מנה וראובן טוען פרעתי אם ישבע שמעון ויגבה כדין שטר בעדים דאומר שטרך בידי מאי בעי וכו' תשובה דבר זה הוא מחלוקת לראשונים ז"ל שקצת מן הגאונים והרי"ף ז"ל מכללם סוברים דבכתב ידו נאמן הלוה לומר פרעתי דלא שייך ביה למימר שטרך בידי מאי בעי שאין הלוה מקפיד להשהותו ביד המלוה אחר פרעון כיון שאינו גובה כי אם מבני חורין וכ"כ הר"מ מ ז"ל פי"א מה' מלוה ולוה וכן דעת הרמב"ן ז"ל: אבל הרב בעל המאור ור"מ הלוי והרשב"א והרא"ה ז"ל כולם סוברים דאין נאמן לומר פרעתי דמצי מלוה למימר שטרך בידי מאי בעי והביאו ראיה מההיא דפר' המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומים כמו שכתוב שם לרשב"א ז"ל בחידושיו ואני לא אכניס את ראשי בין שני הרים גדולים להכריע ביניהם אבל הדיין ירבה לחקור הבעלי דינין ואם יראה בעיניו שהאחד דבריו מכוונים מן האחד יטה הדין לזכותו ועל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות עכ"ל והר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות גבי הא דאמר אביי לכתוב אחספא וכו' כתב ומיהו דעת הרשב"א והראב"ד ז"ל דבכתב ידו אין נאמן לומר פרעתי עכ"ל ונמקי יוסף פרק המוכר את הבית כתב וז"ל כתב הריטב"א ז"ל פ' שבועת הדיינין גבי מאן דמפיק שטרא אחבריה וכו' מי שהוציא על חברו כתב ידו שהוא חייב לו וזה טוען שפרעו דעת הגאונים והרמב"ם ז"ל דמשתבע ומפטר כדין מלוה על פה דלא אמר' שטרך בידי מאי בעי אלא בשטר בעדים וכו' אבל בתוספות כתבו והיא דעת רבותינו ז"ל דבכתב ידו נמי משתבע אידך וגבי מבני חרי מיהת כדין מלוה בשטר והביא הרשב"א ראיה משטר פקדון בעדים שאינו גובה מנכסים משועבדים ואפילו הכי אם טען החזרתי אינו נאמן אלא היכא דיכול לטעון נאנסו ומשום מגו וכדאמרינן פרק המוכר וכן נראה עיקר אלא שכבר פשט המנהג בזה כדברי הרמב"ם ז"ל בכל גלילותינו עכ"ל: