מהר"ף קיא

א"כ לפי דרך מרן הר"י קארו זלה"ה אם איתא דהרי"ף ורש"י והר"ן והרמב"ם והרא"ש פליגי על רבי אליעזר וראבי"ה היה פוסק הדין כרש"י והר"ן והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ודלא כראבי"ה וכרבי אליעזר אלא אם היה חושש לסברתם אחר אשר היה פוסק הלכה כעמודים אשר בית יוסף נשען עליהם ואח"כ היה מעלה סברתם בלשון יש אומרים אלא ודאי סבירא ליה לרבינו הגדול מרן הר"י קארו זלה"ה דלא פליגי אלא דברי הרמב"ם ודעמיה סתומים כדברי הגמ' ורבינו אליעזר וראבי"ה ז"ל פירשו לנו הסתום לקולא דלא אסרינן הומרך המוח ונשפך כמים אלא כשהמים מגולין לקרום ולפיכך לא הוצרך רבינו הגדול להזכיר שום חילוק אליבא דשום רב: וגם להרא"ש ז"ל צריך לומר דסברת רבינו אליעזר לא פליגא דאם איתא דס"ל דפליגא לא הוה נקיט לה בהאי לישנא דכתב אלא הכי הוה ליה לכתוב אבל רבינו אליעזר כתב שמעשה בא לידו וכו' וזה מוכרח אין בו שום ספק זהו מה שהשיגה ידי יד כהה לפי קוצר דעתי וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר בריך רחמנא דסייען בזכותיה דמרן לברר דעתו דעת עליונה כן ה' אלהינו יזכנו להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו באהבה וביראה אכי"ר: סימן נח להרב כמה"ר יוסף הלוי אב ב"ד של מצרים. שאלה כי כן בקשתי שם מ"ש בספר בדק הבית והביאו מוהריק"ש זלה"ה בח"מ סימן ס"ט שכתב הרשב"ץ בתשובה כי הכתוב בפנקסו הוי כחייב מודה או כמת בנדויו שגובה מן היורשים אפילו לאחר זמן ואני הוצרכתי לעמוד על תשובה זו הלכה למעשה כי כל להקת הפוסקים ס"ל דהוי כמלוה ע"פ ואינה גובה מן היורשים וכמו שכתב מרן בש"ע סימן ק"ז ולא נמצא מי שחולק בזה כי אם הך תשובה דהרשב"ץ והמבי"ט ז"ל בח"א סימן ע"ד הביא הך דהרשב"ץ ופסק כוותיה וגם מהריק"ש ז"ל שם בסימן ס"ט ס"ה אחר דברי הרשב"ץ כתב וז"ל וכן ראיתי שעשו מעשה לפני הדורות שלפנינו ועיין לקמן סימן ר"ץ וסימן ק"ז והממע"ה עכ"ל: תשובה נראה לע"ד דלא פליגא הא דבעל התרו' שהביא הרשב"ץ ז"ל על מה שפסק מרן בסוף סימן ק"ז ובסוף סימן ר"ץ. דזה לשון בדק הבית כתב הרשב"ץ בשם בעל התרומ' שאם היה חייב בכתב ידו ומת תוך זמן או הודה בחליו שהוא חייב עדין או נמצא כתוב בפנקסו שהוא חייב לו או נדוהו ומת בנדויו ולא נתן הואיל ומודים שהוא כתב יד אביהם וכו' גובין מהם ע"כ נראה שכת' בפנקסו הוי כחייב מודה או כמת בנדויו שגובין מהיורשים אפילו לאחר זמנו מה שאינו כן בכתב ידו שהוא חייב לו דדוקא תוך זמנו גובה ונראה דטעמ' הוי דכשהוא חייב בכתב ידו שביד המלוה ופרע לו אין בידו לקרוע או למחוק כתב ידו שביד המלוה ואינו חושש כיון שנאמן לומר פרעתי אבל במה שכתוב בידו בפנקסו אם היה אמת שכבר פרע היה מוחק או מעביר עליו קולמוס או כותב כנגדו שפרע וכיון שכן שלא עשה כן מוכחא מלתא שלא פרע וגובין מן היורשים אע"פ שהוא אחר זמנו עכ"ל: הנה כוונת בעל התרו' ז"ל ברורה שאם הוציא על היורשים כתב יד אבוהון שהוא חייב לו אינו גובה בו אלא בא' מארבעה דרכים האחד שמת בתוך זמן. השני שהודה הלוה בחליו שעדין חייב לו השלישי שנמצא כתוב בפנקס הלוה שהוא חייב לו הרביעי שאם נדוהו ומת בנדויו ולא פרע: שנמצא ברור בדבריו כתב יד הלוה גרידא או נמצא כתוב בפנקסו גרידא ואין שם דבר אחר המוכיח לא מעלה ולא מוריד אלא הרי זה כשאר מלוה על פה שאינה גובה מן היורשים אלא באחד מג' דרכים הנז' בדברי רבותינו ז"ל: והוסיף בעל התרומ' וחידש לנו אחרת שאם היה חייב בכתב ידו וגם נמצא בפנקסו כתוב שהוא חייב לו מהני לעזור לחזק החוב לגבות מן היורשים וזה מוכרח בלשונו לא יחטיא שערה: ואתא הרשב"ץ ז"ל ופירש לן דמה שכתב בעל התרומה היה חייב בכתב ידו ונמצא כתוב בפנקסו שהוא חייב לו שגובה מן היורשים חידושיה הוא דהוי כחייב מודה או כמת בנדויו דאפילו היה אחר זמנו גובה מהיורשים מה שאין כן בכתב ידו שהוא חייב לו (פירוש כתב ידו גרידא) דאז דוקא אם הוא בתוך זמנו והוא הדין לנמצא כתוב בפנקסו גרידא דדוקא אם הוא בתוך זמנו גובה דטעם א' לשניהם דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו ואם היה אחר זמנו אינו גובה דדינם כמלוה ע"פ וזה פשוט בדברי בעה"ת: ונתן הרשב"ץ ז"ל טעם לדבר דאע"ג דקי"ל הוציא על היורשים כתב יד אביהם או נמצא בפנקסו שהוא חייב לו לא גבי מיורשים דטענינן להו פרע כמבואר בח"מ סימן ס"ט ובסימן ק"ז ובסימן ר"ץ היינו בהוציא כתב ידו גרידא או בנמצא כתוב בפנקסו גרידא אבל בתרתי שהוציא כתב יד אביהם שהוא חייב לו וגם נמצא כתוב בפנקסו שהוא חייב לו הואיל ונפקי עלי תרתי חיובי אם אית' דפרעיה היה נותן אל לבו והיה מוחק או מעביר הקולמ' על חיובא דתותי ידיה ומדלא עבד הכי מוכח' מלתא דלא פרע וגובה מן היורשים דוק בדברי הרשב"ץ ותשכח כן: דליכא למימר דמה שכתב הרשב"ץ ז"ל ונראה דטעמא הוי דכשהוא חיוב בכתב ידו וכו' אין בידו למחוק כתב ידו שביד המלוה וכו' אבל במה שכתוב בידו בפנקסו אם היה אמת שכבר פרע היה מוחק וכ' הוא דאתא לחלק בין הוציא עליהם כתב יד אביהם גרידא לנמצא כתוב בפנקסו גרידא דבכתב ידו שביד המלוה שאין בידו למחוק טענינן להו פרע ואין גובה מן היורשים אבל בנמצא כתוב בפנקסו גרידא דבידו למחוק ולא מחק מוכחא מלתא דלא פרע וגובה מן היורשים דליתא שהרי עיקר דינו דבעל התרומ' שהוא