מהר"ף יא

ומפני שיש לשאול ולמה לא יהיה נזיר גמור דהא קימא לן דהנודר מדבר אחד מהדברים שהנזי' אסור בהם הרי זה נזיר גמור וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מה' נזירות האומר הריני נזיר מהחרצנים בלבד או מן הזגים בלבד או מן התגלחת בלבד וכו' הרי זה נזי' גמור וכל דקדוקי נזירות עליו א"כ מאי טעמא לא יהא שמשון נזיר גמור: ונתן טעם לדבר שהרי לא נדר בנזיר פירש הוא מעצמו אלא המלאך הפרישו מן הטומאה דהיינו דברים שהנזיר אסור בהם כדכתיב ואל תאכלי כל טמא ודרשו רבותי' מאי כל טמא רבי יצחק דבי רב אמי דברים האסורין לנזיר ע"כ וממה שהפרישו המלאך הפרישו אביו כמו שצוהו המלאך: ב ספק נזירות להקל כתב הריק"ש ז"ל ואפילו ספק נזירות שמשון כן דעת כל חכמי דורות הראשונים וריב"ל סי' פ"ז ורשד"ם י"ד סי' קל"א פסקו דספק נזירות להחמיר ולראשונים ז"ל שומעים וכן נראה דעת הרמב"ם בסתם מתניתין דפ"ד דטהרות מדסתם וכת' ספק נזירות להקל וצריך לומר דהרמב"ם ז"ל סמך על דברי רבא דאזלא סוגיי' דתלמוד' כוותיה סוף פ"ב דמסכ' נזיר ועיין שם בדברי התוספות ז"ל וסובר דכי מתרץ רבא אי תניא תני' בפ"ב דנדרים הכי קאמר הדעת נותנת דלא מפלגינן בדין נזירות דכיון דבסתם נזירות ספיקו חמור מודאו לא מעייל אינש בספיקא כלל אפילו הנודר בשמשון ומשום הכי פסקו ז"ל כסתמא דתלמודא דמסכת נזי' דאפילו ספק נזירות להקל וכן פסק ותני הרמב"ם ז"ל ספק נזירות וכו' ע"כ לשון הריק"ש ז"ל ומפני שראי' דברי הריק"ש מגומגמים שנר' שנפל בהם ט"ס ראיתי לכתוב הסוגי' דפ"ב דנדרים לברר הדברים מה שנ"ל לפרש בה פירוש שיסכים לדעת הריק"ש ז"ל תנן בפ"ב דף י"ח ע"ב סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח כיין נסך אם של שמים נדר אסור אם משל ע"ז נדר מותר ופירשו הרא"ש והר"ן ז"ל דבשר מליח ויין נסך משמע של שמים ומשמע של ע"ז ובגמרא והתנן ספק נזירות להקל אמר רבי זירא לא קשיא הא רבי אליעזר הא רבנן וכו' אמר אביי במאי אוקימתא לספ' נזירות להקל כרבי אליעזר אימא סיפא וכו'. אלא הא רבי יהודה והא רבי שמעון דתניא הריני נזיר אם יש בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד רבי יהודה מתיר ורבי שמעון אוסר ורמי דרבי יהודה א"ר יהודה מי אמר רבי יהודה לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ורמינהי סתם תרומה ביהודה אסור ובגליל מותרת שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה טעמא דאין מכירין הא מכירין אסירא אמר רבא גבי כרי קסבר כל שספיקו חמור מודאו לא מעייל נפשיה לספיקא דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי מגלח אמר ליה רבי הונא ברבי יהודה לרבא נזיר עולם מאי אמר ליה נזיר עולם נמי חמור מודאו דאלו ודאו הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואלו ספיקו לא הריני נזי' שמשון מאי אמר ליה נזירות שמשון לא תניא אמר ליה והאמר רבי אדא בר אהבה תניא נזיר שמשון אמר ליה אי תני' תני' ע"כ בג' ופרש"י והתנן ספק נזירות להקל דאמרינן במסכת נזיר הריני נזיר אם זה פלוני נזיר שבא לנגדי והלך לו אותו שאינו יודע אם נזיר אם לאו אינו נזיר ונזירות היינו כנדרים והיכי קתני סתם נדרים להחמיר אלא הא רבי יהודה ברייתא דספק נזירות והא רבי שמעון מתני' דקתני סתם נדרים להחמיר מי אמר רבי יהודה לא מעיי' איניש נפשיה לספיקא כגון הכא דכשנדר לא על דעתיה דהכי נדר שאם נגנב הכרי הוי ספק אם היה שם מאה כור שיהא נזיר באותה ספיקא הא מכירין אסירא ואע"ג דבסתם נדר וספק אי בתרומת הלשכה אי בתרומת הגורן דמעייל איניש נפשיה לספיקא דאמרינן על דעת תרומת הלשכה נדר גבי כרי להכי מתי' רבי יהודה דקסבר לא מעייל איניש דכיון דספיקו חמור מודאו ודאי לא מעייל נפשיה באותה ספיקא לחומרא אלא על דעת כן ודאי נדר שאם הכרי בעין דמשכח ליה אם יש שם מאה כור דלהוי נזיר כדיניה אבל לא משכח ליה בעין דלהוי נזיר מספיקא לחומרא דגבי נזיר מספיקא הויא חומרא יותר מודאו דאילו נזיר ודאי איכא האי קולא דלסוף נזירות מגלח ומביא קרבנו ונאכל ואלו ספק נזירות דנגנב הכרי לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח אלא על קרבן והא לא מצי לאתויי קרבן דדילמא לאו נזיר הוא וקא מייתי חולין לעזרה הילכך לא מעייל נפשיה בהאי ספיקא אבל גבי תרומה אמרי' מעייל נפשיה לספיקא דאלו אמר תרומת הלשכה מספיקא לא הוי טפי חומרא מודאי יותר אם אמר בפיו הרי עלי כתרומת הלשכה אמר הריני נזיר עולם אם יש בכרי הזה מאה כור דהכא ליכא למימר ספיקו חמור מודאו דאפילו בודאו דמדד הכרי ויש בו מאה כור לא יתגלח לעולם מאי איכא למימר אמאי לא מעייל נפשיה לספיקא אפי' היכי דאמר הריני נזיר עולם הוי נמי ספיקו חמור מודאו דאלו נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים כדין נזיר ואלו ספק נזיר עולם לא מצי לאתויי קרבן דשמא לאו נזיר הוא אמר הריני נזיר שמשון דלא מגלח לעולם כלל מאי איכא למימר אמאי קאמר רבי יהודה מותר הא ליכא למימר דספיקו חמור מודאי אמר לא תני' לא אשכחן שום ברייתא דקתני הריני נזיר שמשון דליתיה כלל וכי אמר הריני נזיר שמשון דליחול עליה נזירות כלל משום דשמשון לא יצא נזירות מפיו דהא הוה מטמא למתים כי הוה קטיל להו הילכך לספיקא לא עייל נפשיה. והתני' נזיר שמשון שאומר הריני נזיר שמשון הרי הוא נזיר שמשון ואינו מיקל בתער ומטמא למתים כשמשון אי תניא תני' אם אשכחת ברייתא תניא דאיכא לתרוצה הכי משום הכי מתיר רבי יהודה דלא מעייל נפשיה לספיקא וליכא למירמא דרבי יהודה עכ"ל שני לשונות האחרונים דרש"י קשו לי טובא דמה שכתב לא אשכחן שום ברייתא דקתני הריני נזיר שמשון דליחול עליה נזירות כלל משמ' דליכא שום ברייתא דקתני דמאן דמקבל עליה נזירות שמשון שיחול כלל אלא קבלתו נזירות שמשון לאו כלום היא דלא מתפיס בדבר הנדור והעד על זה דיהיב טעמא וקאמר משום דלא יצא נזירות מפיו. וזה קשה להלמו והלא משנה ערוכה בפ"ק דנזיר תנן הריני כשמשון כבן מנוח וכ' הרי זה נזיר שמשון תו תנן התם מה בין נזיר עולם לנזי' שמשון נזיר עולם הכביד