מהר"ף י

הוא דקאמר ליה בנבואה ולא יצא נזירות לא מפיו ולא מפי אביו ע"כ הרי בגמרא דחו סבר' זו ואיך נקום אנן וגמרי' ולע"ד נראה דהא לא קשיא מידי דשפיר מצינא למימר דרבי יהודה ס"ל דשמשון נדור מאביו הוא דמאן שמעת ליה דקאמר שמשון לא נדור הוא רבי שמעון הוא דקאמר וכיון שכן הא דמקשה תלמודא ושמשון לאו נדור הוא לרבי שמעון קא מקשה ומדמקשה תלמודא בלשון תמיהה משמע ודאי דפשיטא ליה לתלמודא דשמש' נדור הוא דדברי המלאך הם צווי דמצוה לאביו שידירהו ומסתמא עשה מנוח כדברי המלאך והכי מצאתי בתשובה להרשב"א סי' תש"ו ז"ל מדאמר דרך תימה שמע מינה דמלתא דפשיט' ליה הרי למדנו דסתם תלמודא ס"ל דשמשון נדור הוא וכיון שכן על כרחין אית לן למימר דרבי יהודה ס"ל הכי וכשדחו בגמרא ואמרו התם מלאך הוא דקאמר היינו דוקא לרבי שמעון הוא דס"ל הכי וליכא למימר דרבי יהודה מפיק נזירות שמשון מלה' דכתיב גבי נזיר לרבות נזירות שמשון דחייל על מאן דמתפיס ביה דהא בגמרא מצרכינן ליה לעובדא דשמעון הצדיק ועוד דאם איתא לא הוה שתיק תלמודא מלאשמעינן ועוד דהוה ליה לתלמודא להקשות לרבי יהודה מדידיה אדידיה דבריש פ"ב דנדרים אמרי' לרבי יהודה המתפיס בדבר האסור לא חייל דבעי שיתפיס בדבר הנדור אלא ודאי לרבי יהודה לא קשה מידי דס"ל שמשון נדור הוא מפי אביו ואקושיא קמייתא דקשיא לן דכיון דנדור הוא אמאי ליתיה בשאלה י"ל דהא והא איתנהו מלאך הדירו על פי שמיא ומנוח אביו עשה צווי המלאך והדירו והורכב אתרי ריכשי חשיב מודר מן השמים וליתיה בשאלה וחשיב מודר מאביו דמאן דמתפיס ביה חייל עליה נזירותו: ובזה שכתבנו נתישבו דברי מר"ן ונתבאר פסק הרמב"ם באר היטב בלי שום קושיא ובלי דוחק דהא רבי יוסי ורבי יעקב לא מיירו בנזירות כלל וקאמר תלמודא דתרווי' בעי דבר הנדור והשתא דאתבריר לן דסתם תלמודא ס"ל דשמשון נדור הוא ובהא שמעינן דרבי יהודה נמי ס"ל הכי. הכי נמי אית לן למימר דרבי יעקב ורבי יוסי נמי הכי סבירא להו דשמשון נדור הוא ובהכי עלה פסקיה דהרמב"ם ז"ל על יסודו: ובעל לחם משנה כתב שנראה לו דברי מהר"י ן' לב והקשה על דברי מר"ן מוהריק"א ז"ל וז"ל נ"ל הכרח אחר עצמי אשר בעבורו הוצרך רבי' למשכוני נפשיה דבפ"ב דנדרים ברישיה אמרינן ואלו מותרין חולין שאוכל לך כבשר חזיר כע"א כעורות לבובין וכו' ואמרי' שם בגמרא טעמא דאמר חולין וכו' ואלא רבי יהודה היינו רישא כלומר כבר תנינא לה בפרקין דלעיל ואי רבי יהודה דאית ליה נזירות שמשון לא בעי שיתפיס בדבר הנדור אלא אפילו מתפיס בדבר האסור כדמשמע פשטא דסוגיי' דפ"ק דנזיר א"כ אדמקשה בגמרא הא תני לה רישא ליקשי ליה טפי דאי אפשר לומר דמתניתין רבי יהודה דקאמרא דבע"א ובעורות לבובין לא מהני משום דבעי שיתפיס וכו' כדפירשו שם בגמרא טעמא ורבי יהודה אפילו מתפיס בדבר האסור הוי נדר אלא ודאי דטעמא דרבי יהודה בנזירות שמשון משום דכתיב לה' כדכתב מהריב"ל ויש סעד לתומכו לפ' מהריב"ל שפ' שטעמו של רבי' ז"ל משום דמפיק ליה מלה' ולא כמו שפירש מוהריק"א ז"ל דטעמא דאית ליה דשמשון נדור הוא דקרא דכי נזיר אלהי' מנוח הוא דקאמר ליה דאם כדבריו איך כתב רבי' שהרי לא נדר בנזיר הא מ"מ אביו הדירו כיון דמנוח קאמר כי נזיר אלהים וגו' וקי"ל איש מדיר את בנו בנזי' עכ"ל ולע"ד הא לא מלתא היא דאיך יתכן להקשות מדחזינן לרבי יהודה דקאמר בנזיר שמשון דחייל מכלל דס"ל לרבי יהודה דאפילו מתפיס בדבר האסור הוי נדר דמאן מוכח דנזי' שמשון לא הוי נדור ועוד הא שמעינן ליה לרבי יהודה במתניתין ובברייתא דבעי דבר הנדור ומאן דמתפיס בדבר האסור לרבי יהודה לא אמר כלום א"כ איך יתכן דישבוק תלמודא מלתיה דרבי יהודה דקאמר לה בהדיא דהמתפיס בדבר האסור לאו כלום הוא ונקיט ליה מלתא דרבי יהודה בנז' שמשון איפכא ממאי דאשכחן לרבי יהודה בהדיא דס"ל כדי להקשות הא ודאי לאו מלתא היא אלא אי איכא לאקשויי הכי הוא דאי אית' דרבי יהודה ס"ל בנזי' שמשון לא בעינן דבר הנדור קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה דהא שמעינן ליה במתניתין ובברייתא דהמתפיס בדבר האסור לא אמר כלום אלא ודאי מדלא אשכחן בשום דוכתא דמקשה הכי תלמודא שמעינן דפשיטא ליה לתלמודא דס"ל לרבי יהודה דשמשון נדור הוא. עוד אם אית' דס"ל לתלמודא דשמשון לאו נדור הוא ואשכחן כמה סתמי דמתני' דאית להו דהמתפיס בנזירות שמשון נתפס ואיכא סתמי טובא דתנו בעינן שיתפיס בדבר הנדור לא הוה שתיק תלמודא מלהקשות והוה רמי מתניתין אהדדי ולברורי האי מלתא וכל שכן השתא דאשכחן דתלמודא מוקי לה' דכתיב גבי נזיר דאצטר' לעובדא דשמעון הצדיק אם אית' הוה ליה לתלמוד' על כל פנים להקשות ולרבי יהודה מנא ליה לרבות נזיר שמשון שכך הוא דרך התלמוד וברור הוא ומה שכתב בעל לח"מ דרבי יהודה אית ליה נזיר שמשון לא בעי שיתפיס בדבר הנדור כדמשמע פשטא דסוגייא דפ"ק דנזירות אחר המחילה לא ידענא מהיכן משמע זה אדרבא התם אמרינן כולי עלמא בעינן דבר הנדור ומשמע דגם רבי יהודה ס"ל הכי ואם איתא דשאני ליה לרבי יהודה נזירות שמשון משום דכתיב לה' אדמתרץ תלמודא אליבא דרבי יעקב ושאני גבי בכור דכתיב ביה לה' כל שכן דהוה ליה לתלמודא לתרץ גבי נזירות שמשון דכתב לה' דהוו עניינא דמסכתא וגם עסיק בה דפתח בנזירות שמשון ואמר מני מתניתין אם אית' לא הוה שתיק מנה. עוד גבי בכור פשוט שם בפ"ק דנזיר דלא הוה סגי ליה רבוייא דלה' בלחוד דאצטריך לרבי יעקב למימר בכור נמי מתפיסו בנדר ומשום הכי הוא דאהני ליה רבויא דלה' וכיון שכן על כרחין לומר דאי מרבינן ליה מלה' צריך לומר והתפיסו אביו נמי בנזיר דלא מהני ליה רבוייא אלא א"כ יש בו צד התפסה על ידי אדם הרי נתברר לנו דשמשון נדור הוא ונתקיימו דברי מרן רבי' הגדול ופסק הרמב"ם ז"ל זכותם יסייען: ומה שהקשה בעל לחם משנה על מרן וכתב אם כדבריו איך כתב הרמב"ם שהרי לא נדר בנזיר הא מ"מ אביו התפיסו לע"ד לא קשה מידי שהרי דינו זה דהרמב"ם הוא לאשמעינן דשמשון לא היה נזיר גמור