מהר"ף קז

במקום אחד פסול דעתיד העור שכנגד ההמרכה ליפסק: עוד דייקנא בדברי רש"י שכתב נתמזמז נתרוקן מהמוח מקצתו מאליו ואי אמרת מה שכתב רש"י ונשפך מראשו לסופו וכו' ר"ל כל המוח קשיא מאי הא דכתב נתמזמז נתרוקן מהמוח מקצתו והלא במקצת המוח הא אמרת אפילו הומרך ונשפך כמים כשרה דהא אמרת מה שכתב רש"י ז"ל ונשפך מראשו לסופו וכו' בכל המוח דלא מפסלא אלא בהומרך כל המוח כולו דמנה משמע הא הומרך מקצתו כשרה אלא לאו שמע מינה דמה שכתב רש"י ונשפך מראשו לסופו וכו' לא קאי אכל המוח אלא אמקום שהומרך שאותו מקום נשפך מראשו לסופו וכו': עוד דיקנ' בדברי רש"י והר"ן ז"ל שכתבו וכל הני נתמר' נתמסמס בכלל נפסק חוט הן דקים להו לרבנן שמתוך ליקוי זה עתיד לינקב וליפסק א"כ אין פיסוק גדול מזה אע"ג דאמרן מוח זה לא מעלה ולא מוריד הני מילי בהפרדה אבל בהמרכה והמססה הפסק הוא עד כאן: דוק בדברי רש"י והר"ן דהוקשה להם מה נשתנה הומרך המוח דפסול מנפסק דאמרינן ביה מוח זה לא מעלה ולא מוריד: ותירצו דהומרך אין פיסוק גדול מזה דהא דאמרי' מוח זה לא מעלה ולא מוריד הוא בהפרד' אבל בהמרכה והמססה הפסק הוא: מלשונם זה משמע ודאי דמאי דאמרינן הומרך חוט השדרה הוא לא הומרך אלא במקום אחד דומיא דהפרדה שהיא במקום אחד דהא קרי להמרכה הפסק: עוד שאם תאמר בהומרך צריך שיומרך כל המוח מראשו לסופו מה מקום להקשות מה נשתנה הומרך המוח מנפסק דאמרינן ביה מוח זה לא מעלה ולא מוריד: והלא הדבר ברור לכל שאינו דומה נפסק שהוא בכחו ובמקום אחד להומרך שנפסד ואבד ושהוא בכל המוח מהפולין ועד פי פרשה שלישית רב המרחק ביניהם הרבה מאד כרחוק מזרח ממערב אלא ודאי כדאמרן דמאי דאמרינן הומרך פסול נתמסמס פסול הוא אפילו בהומרך במקום אחד דהמרכה חשיבא הפסק דעתיד העור שכנגדו ליפסק: עוד כיון דאמר דהמרכה פוסקת העור אם אתה אומר צריך שיומרך כל המוח מראשו לסופו א"כ צריך אתה לומר שצריך שיפסק ויבלה עור השדרה כולו מראשו לסופו ואין הדבר כן אלא כשיפסק עור מוח השדרה בכל מקום שיהיה פסול והוא הדין כשיומרך המוח בכל מקום שיהיה פסול דהא בהא תליא: הרי נתבאר דמה שכתבו רש"י והר"ן ז"ל ונשפך מראשו לסופו וכו' לא בכל המוח קאמרי אלא רוצה לומר אותו מקום שהומרך ונעשה מים נשפך מראשו לסופו וכו': וכיון שכן הוא הדין למוח הראש שהומרך מקצתו ונשפך כמים טרפה דהא שוה מוח הראש למוח חוט השדרה בדין זה: גם דייקנא בדברי הרמב"ם ואשכחנא דקושטא דמלתא כדכתיבנא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב טרפות מוח הראש שהומרך ונשפך כמים בהדי דינא דנקובה ומדינא דנקובת קרום מוח הראש מטריף כמו שמבואר בריש פ"ו מהלכות שחיטה וכן כתב רבינו הגדול ז"ל בכסף פ"י וז"ל נמצאו כל הטרפיות וכו' הנה רבינו כתב בפ"ה שמיני הטרפיות הם שמנה והם סוגים כוללים ותחת כל סוג כתב המינים הראויים תחתיו תחת סוג נקובה פרט כ"ו טרפיות א' ניקב קרום של מוח ב' נתמסמס המוח עצמו וכו': הרי דין הומרך מוח הראש ונתמסמס מדין נקובה שעתיד לינקב קרום של מוח מטריף לה ואי אמרת דס"ל להרמב"ם דהומרך המוח לא מטריף אלא כשיומרך כל המוח וישפך כקיתון של מים קשיא טובא דהרי זו חסרת המוח ומה צריך לנקיבת הקרום תיפוק ליה דהרי היא חסרת המוח שהוא אבר דתלוי בו נפש כל חי וחשיבא מתה מצד המוח בעצמו דודאי גדול חסרון המוח מחסרון שאר אברים דמטרפא בהו וכיון שכן בהדי סוג דחסרה הוה ליה לאוקומה אלא ודאי הא דכתב הרמב"ם המוח עצמו שנרקב וכו' ואם נשפך כמים וכו' טרפה הוא אפילו במקצת המוח שנשפך טרפה: וא"ת אין מכאן ראיה דהרי הרמב"ם ז"ל לא מנה תחת סוג חסרה אלא חסרון אבר שאפ' לינטל או ליחסר ותחיה הבהמה קצת זמן וכמו שכתב רבי' הגדול ז"ל בכסף פ"י ואע"פ שדעת רבינו שכל אבר שאם ניקב טרפה ה"ה אם ניטל או חסר או נמצא יתר מ"מ לא מנה בחסרי ונטולי ויתרי אלא אבר שאפשר לינטל או ליחסר ותחיה הבהמה קצת זמן אבל אברים שאם ינטלו אי אפשר לה להתקיים אפילו שעה אחת לא מנאם שזו לא תקרא טרפה אלא נבלה וכן אבר שאי אפשר לה להבראות חסרה ממנו כגון מוח ולב ושט וקנה לא מנאם מפני שהם דברים שנמנע מציאותם עכ"ל א"כ נשפך כל מוח הראש כמים שאי אפשר לחיות אפילו שעה אחת לא ימנה בחסרה הא לאו מלתא היא שאם אתה אומר' כן אדרבא משם ראיה דמטונך אתינא עלך דכיון דהומרך כל המוח אי אפשר למנותו בחסרה דאי אפשר לחיות אפילו שעה אחת א"כ בהדי טרפה אין למנותו דהוה ליה נבלה. אלא מאי אית לך למימר על כרחך אית לך למימר דמדאסר לה משום טרפה מכאן ראיה דלא מיירי בהומרך כל המוח אלא במקצתו דאפשר לה לחיות קצת זמן דהויא טרפה וזו ראיה לע"ד שאין עליה תשובה: עוד אם איתא דס"ל הרי"ף והרמב"ם ז"ל דצריך שיומרך כל המוח ולישפך כמים היה להם לבאר ולכתוב ואם נשפך כל המוח וכו': גם דייקנא בדברי הרא"ש ז"ל ואשכחנא כדכתיבנא וז"ל הרא"ש ז"ל ואם הומרך או נתמסמס פסול הומרך שנשפך כקיתון נתמסמס שנמס כדונג מפני האש וכשמעמידין אותו אינו יכול לעמוד פסול נתמזמז נתרוקן מעט כשרה ע"כ והוא לשון הרי"ף אלא שהרי"ף פירש נתמזמז נתנדנד הרי הרא"ש ז"ל הביא לשון הרי"ף כמנהגו ולא חלק עליהם משמע ודאי דס"ל כהרי"ף ז"ל. וזה פשוט ליודעי מנהג הרא"ש ז"ל שמעתיק דברי הרי"ף ז"ל: