מהר"ף קה

תשובה כתב רבינו הגדול מוהר"י קארו ז"ל בב"י בטור א"ח סוף סימן ק"מ ז"ל כתב הרב דוד אבודרהם ז"ל בהלכות ברכות כתב הרב גרשום ב"ר שלמה ז"ל על מעשה שאירע בר"ח טבת שמוציאין שני ספרים וטעה ש"צ ופתח של חנוכה ובירך הקורא עליו והזכירוה' הצבור שטעה ובשל ר"ח יש לו לקרות ראשונה והפסיק וגלל ס"ת עד שהגיע לפרשת ר"ח ויש מאנשי הדור שמוכיחין שצריך לחזור ולברך שנית על פרשת ר"ח מדגרסינן בירוש' פ' כיצד מברכין הדין דנסיב פוגלא ומברך עליה והוא לא אתא לידיה צריך לברוכי עליה זמן תניינות ר"ל כיון שהפסיק אחר ברכתו שנטלו מן הקרקע חוזר ומברך אף ע"פ שלא הפסיק אלא בשתיקה. וג"כ בכאן כיון שהפסי' זמן גדול בשתיקה בעת שגלל ספר תורה ה"ל הפסקה כגון אם הפסיק בדבור ועוד דגרסי' תו בירושל' רבי זירא בעי האי מאן דנסי' תורמוס' ונפל מידיה מהו לברוכי עליה זמן תניינות פירוש היו תורמוסי' לפניו ונטל אחד מהם ונפלה מידו ומבעי' ליה אם צריך לברך פעם שנית על האחרים וקשיין ומה בינו לבין אמת המים ומתרץ אמרי תמן לכך כוין דעתו מתחלה ברם הכא לא לכך כוין דעתו מתחלה. והכא נמי כיון דלא נתכוון בברכתו על זאת הפרשה צריך לחזור ולברך ולפי דעתו טעו כי הטעם הראשון בטל שהרי הירוש' ההוא אינו עיקר דהלכה כרב' מברך ואחר כך בוצע דלא חשבינן שתיקה להפסקה לא שנא מרובה ולא שנא מועט' והטעם השני ג"כ בטל לדעת הראב"ד דפסק לקולא והביא ראיה לדבריו דכל דמנח קמיה חיילא ברכה עליה הכא נמי הא ס"ת קמיה ודעתיה עליה לכל הפרשיות הכתובות בו גם אם לא גלל אותו ס"ת עצמו שבירך עליו תחלה אלא פתח ס"ת אחר יש פנים להתיר כי אחר שהוציאו אותם שני ס"ת יחד לקרות אותן שתי פרשיות שהם ענין היום י"ל דמנחי קמיה הוו ודעתי' עליהו וכן יצאה הורא' בחבור' בעירנו עכ"ל והפוסקים פסקו בההיא דהדין דנסיב תורמוסא לחומרא וכמו שיתבאר בסימן ר"ו בס"ד. ולפי דבריהם בההוא עובדא דס"ת צריך לחזור ולברך כמו שהורו אנשי הדור ההוא ודלא כה"ר גרשום ב"ר שלמה עכ"ל רבינו ז"ל בב"י ובשלחנו הטהור העלה בסימן הנז' סעיף ג' ז"ל העולה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות ובירך על התורה והתחיל לקרו' או לא התחיל והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל ס"ת למקום הצריך לקרות בו י"א שאינו צריך לחזור ולברך ויש אומרים שצריך עכ"ל הרי העלה רבינו הגדול הדין הזה במחלוק' ומיהו לא העלה על שלחנו אלא הדין הראשון דהמעשה שאירע שלא הוציאו אלא ס"ת אחד וכשהזכירוהו שבשל ר"ח צריך לקרות גלל הס"ת עד שהגיע לשל ר"ח אבל הדין השני שכתב גם אם לא גלל ס"ת עצמו שבירך עליו תחלה אלא פתח ס"ת אחר יש פנים להתיר וכו' דין זה השמיטו רבינו ומדהשמיטו פשוט הוא דס"ל לרבינו דאין לחוש לו וצריך לחזור ולברך דהא אפילו ר' גרשום בעצמו לא פשיטא ליה מלתא שכתב יש פנים להתיר וכו' משמע לא פסיקא ליה מלתא א"כ בנ"ד שנמצא הס"ת מוטעה והוציאו אחר פשוט הוא דהלוי צריך לחזור ולברך על הס"ת שהוציאו ולא מבעיא לדעת רבי' הגדול מוהר"י קארו ז"ל אלא אפילו לדעת רב גרשום בנ"ד לא מספקא ליה אלא פשיטא ליה דצריך לחזור ולברך דהא לפנים שיש להתיר נתן טעם כי אחר שהוציאו אותם שני ס"ת יחד לקרות אותם שתי פרשיות שהם ענין היום י"ל דמנחי קמיה הוו ודעתיה עלוייהו ע"כ. משמע ודאי הא לא הוציאו שניהם יחד דליכא למימר דעתיה על השני צריך לחזור ולברך דתו ליכא שום פנים לפוטרו מהברכה: והואיל ואתא לידן דין זה שהעלה רבינו הגדול על שלחנו הטהור במחלוקת בלשון י"א שכתב י"א שאינו צריך לחזור ולברך וי"א שצריך לחזור ולברך צריכין אנו לדעת מה דעתי' דרבינו הגדול אי כי"א קמא דלא מצריכי' לחזור ולברך או כי"א בתרא דמצריכין לחזור ולברך ונראה לע"ד דעתיה דרבי' הגדול מסכמת לדעת י"א בתרא דמצריכין לחזור ולברך: מדהעלה על שלחנו הטהור המחלוקת בלשון י"א וי"א משמע דס"ל כי"א בתרא דהכי חזינן ליה לרבינו הגדול בבית יוסף בהרבה מקומות כשמביא דברי פוסק שמביא דין במחלוק' בלשון י"א ו"א מפרש רבינו דברי ההוא פוסק וכותב מדהביא סברא זו באחרונה משמע ס"ל דהיא עיקר וכיון שכן צריכין אנו לדון ולפרש כן בדברי רבינו מדהעלה האי דינא במחלוק' בלשון י"א וי"א משמע דס"ל דסברת י"א בתרא היא עיקר ויש הוכחה ברורה לזה מדברי רבינו בבית יוסף על דין זה דמעשה דמחלוקת ר' גרשום כשדחה הראיה שהביאו חכמי הדור מההיא דהדין תורמוסא כתב מרן עליו זה לשונו והפוסקים פסקו בההיא דהדין דנסיב תורמוסא לחומרא וכמו שיתבאר בס' ר"ו בס"ד. ולפי דבריהם בההוא עובדא דס"ת צריך לחזור ולברך כמו שהורו אנשי הדור ההוא ודלא כה"ר גרשום ב"ש ע"כ. הרי רבינו הגדול הודיע לנו שאין סברת הפוסקים בההיא דנסיב תורמוסא כרב גרשום בן שלמה ובשלחנו הטהור בסימן ר"ו סעיף ו' העלה בההיא דנסיב תורמוסא כפוסקים דפסקו בה לחומרא דצריך לחזור ולברך ודלא כה"ר גרשום ב"ש הרי למדנו דסברת רבינו הגדול כדעת יש אומרים דצריך לחזור ולברך וזה ברור: וא"ת כיון דפשיט ליה לרבינו הגדול הכי דהא בסי' ר"ו העלה על שלחנו דינא דתורמוסא בלי מחלוקת למה בסימן ק"מ העלה דין דס"ת במחלוקת. י"ל כיון דרב גרשום הוא מארי דשמעתא דהאי דינא דס"ת משום הכי העלה דבריו על ספר: סימן נו שאלה נמצאו מים בראש הבהמה בקדרת המוח בין הקדרה והמוח והמוח קיים מהו מי נאסרה הבהמה: