מהר"ף קג

הרי למדנו דכל שלא יצא הולד חי לאויר העולם ליכא מאן דפליג דע"כ לא פליגי אלא ביצא חי ופיהק ומת דמר סבר נפל הוא ומר סבר ספק נפל ואפילו זה אינו מוסכם דהרב יונה והרז"ה מפרשי לה דפיהק ומת לא פליגי אביי ורבא דכ"ע ס"ל נפל הוא ומאחר שלמדנו דהוי נפל פשוט הוא דלא מחללינן עליה יו"ט: וגם מרן מוהריק"א ז"ל העלה על שלחנו הטהור בה' יום טוב סימן תקכ"ו סעיף ט' ז"ל תינוק שמת בתוך שלשים אם גמרו שערו וצפרניו הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו דרוב נשים יולדות ולד קיימא עכ"ל הרי ברור דלא מחזיקים לולד בן קיימא אלא כשנולד חי ומפני שיש לדקדק על דברי מרן ולבררם באר היטב צריך אני להביא דברי רבינו בעל הטורים ומה שכתב עליהם מרן: כתב רבינו בעל הטורים א"ח סוף סימן תקכ"ו: מעשה שמת תינוק בן ל' ביו"ט השני ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל עליו יו"ט והר"י בהר"י הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת עכ"ל: וכתב רבינו הגדול מוהריק"א על זה וז"ל מעשה שמת תינוק בן שלשים ביום טוב השני ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו וכו' משמע דע"כ לא פליגי אלא בשמת ביום שלשים דאילו עברו עליו שלשים הא קי"ל דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ואם מת בתוך שלשים יום הרי הוא כאבן ואין דוחין יו"ט לצורך קבורתו וכ"כ בהגהות מיימוני פ"א מהלכות מילה וז"ל נפלים שנהגו להסיר ערלתם בצרור אבן אסור אפילו ביו"ט שני של גליות דהא דאמרינן גבי יו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ה"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש בזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקוברו כדמוכח בכמה מקומות בתלמוד שמטילין אותו לבור אין יו"ט נדחה על צרכי קבורתו. ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שמנהג להסירו משום תקנת הפושעים דאמר בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנה על פושעי ישראל עכ"ל וכ"כ בהגהות אחרונות דמרדכי בסוף שבת עכ"ל רבינו. יש לדקדק בדברי מרן שכתב דע"כ לא פליגי אלא בשמת ביום ל' דאילו עברו ל' הא קי"ל דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ואם מת בתוך ל' בהא נמי ל"פ דהרי הוא כאבן ואין דוחין יו"ט לצורך קבורתו דברי רבי ברורים דס"ל דלא פליגי אלא כשמת ביום ל' דאילו מת לאחר ל' שוין הם דהרי הוא ב"ק וכשמת בתוך ל' שוין הן דהוי נפל וקשיא לי הא דכתב בשלחנו הטהור תינוק שמת בתוך שלשים וכו' הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו וכו' האי פסקא דמרן קשה דלא כמאן לא כריב"ם ולא כרבי יעקב בן רבי יצחק הלבן דהא איהו פירש מחלוקתם דלא פליגי אלא בשמת ביום ל' אבל מת בתוך שלשים לא פליגי דשוין הם דהוי נפל ואין מחללין עליו יו"ט: עוד קשה לי דלפי פי' רבינו שפי' דבתוך שלשים שוין הם דהוי נפל ולא פליגי אלא בשמת ביום שלשים א"כ על כרחין לומר דתלוי מחלוקתם אי יום ל' כלפניו או כלאחריו וא"כ מה ענין הראיה שהביא הר"י בהר"י הלבן דרוב נשים יולדות ולד ש"ק דאינו ענין כלל כיון דס"ל דבתוך ל' הוי נפל: ועוד קשה דלכאורה נראה דלכ"ע יום שלשים הוי כיום שלפניו. דתנן בפרק יש בכור דף מ"ט ע"א מת הבן בתוך שלשים אע"פ שנתן לכהן יחזור לאחר שלשים יום אע"ג שלא נתן יתן מת ביום שלשים כיום שלפניו רבי עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ע"כ ובגמרא מאי טעמייהו דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף ה"נ ומעלה ורע"ק מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין או דילמא כי אין מלמדי' לעלמא אבל לגופייהו מלמדין ומשום הכי מספקינן ליה. אמר רב אסי הכל מודים לענין אבלות יום ל' כיום שלפניו ואמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל הרי לרבנן דהלכה כוותייהו יום ל' כיום שלפניו: וא"ת הא דקאמרי רבנן גבי בכור יום שלשים כלפני שלשים הוא דוקא גבי בכור מגזרת הכתוב דילפי חדש חדש וא"כ אע"ג דבעלמא ביום ל' נפק מתורת נפל אפי' הכי בכור לא חזי לפדיון עד לאחר ל' מגזרת הכת' אבל בעלמא י"ל יום ל' כיום שלאחריו והרי הוא ב"ק: הא ליתא דרש"י ז"ל פי' במתניתין ז"ל ויחזיר דנפל הוה ולא מחייב בפדיון עד לאחר שלשים ע"כ הרי דטעמייהו דרבנן דאמרי יום שלשים כלפני שלשים הוא דסברי דטעמא דקרא דמצריך עד שיעברו שלשים הוא כדי שיצא מתורת נפל: גם מההיא דפרקי רבי אליעזר דמילה דתניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה והתם לא לגבי בכור בלחוד איתניא אלא לכ"ע ואיפסיקא הלכתא התם כרשב"ג ומדאמר כל ששהה שלשים יום באדם משמע ודאי שיעברו עליו ל' יום ואז נפיק מתורת נפל ויליף מקרא הרי דטעמ' דקרא דמצריך ל' יום גבי בכור הוא כדי שיצא מתורת נפל וא"כ איך פליג ריב"ם ור"י בר"י הלבן ביום שלשים אי הוי כיום שלפניו או כיום שלאחריו: ועוד מדאמר רב אסי עלה ההיא דפרק יש בכור הכל מודים לענין אבלות יום שלשים כיום שלפניו ואמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל שמעינן מנה דטעמא דבכור דיום שלשים כיום שלפניו הוא דלא נפיק מתורת נפל עד שיעברו עליו ל' יום דפשוט הוא דחידושיה דרב אסי דהכל מודים באבל הוא כלפי רבי עקיבא דמספקא ליה גבי בכור אי יום שלשים כיום שלפניו אשמעינן רב אסי דמודה רבי עקיבא באבל דיום שלש' כיום שלפניו כיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל דהוי ספיקא דפלוגתא ונקטינן בה לקולא הוא הדין בהאי ספיקא דרבי עקיבא דמודה בה ונקיט לה לקולא גבי אבל מדרב אסי נלמוד דטעמא דשלשים דבכור ושלשים יום דאבל תרוייהו שייכי אהדדי דשניהם כדי שיצאו מתורת נפל דאי כדאמרת דטעמא דשלשים יום דבכור הוא גזרת הכתוב מה ענין שלשים יום דאבלות