מהר"ף קב

וכשאתה עושה לה"א רגל אחר בסוף הגג הרי היא בעלת שלש רגלים ואין לך שינוי גדול מזה ופסולה וכשאח"כ תמחוק הרגל הראשונה ונתקנה צורת הה"א הרי אתה עושה הה"א ומתקנה על ידי גרירה והוי חק תוכות: ומה שכתבת כמו טיפת דיו שנפלה לתוך הה"א שיכול להסירו זה הדבר צריך לך ביאור דע בני לא כל הטיפות שיפלו בתוך האותיות שוות דדוקא טיפה שאינה משנה צורת האות יכול לגרור שאם נפלה טיפת דיו בתוך כ"ף או בתוך דל"ת או בתוך רי"ש שהכ"ף נראית כמו פ"א והדל"ת והרי"ש נראין כמו ה"א אינו מועיל מה שיסיר הטיפה שבהסרת הטיפה נתקנת צורת האות ע"י גרירה והוי חק תוכות אלא צריך לגרור כל הכ"ף וכל הדל"ת והרי"ש ויחזור ויכתבם: סימן נד שאלה ולד שנולד מת וכלו לו חדשיו ויצא שלם בשערו ובצפרניו אם מותר לקברו ביו"ט כשאר מתים: תשובה כל שנולד מת הרי זה נפל אע"פ שכלו לו חדשיו וגמרו שערו וצפרניו דגרסינן בפרק החולץ בתחלתו אתמר החולץ למעוברת והפילה רבי יוחנן אומר אינה צריכה חליצה מן האחין. ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין. רבי יוחנן אינה צריכה חליצה חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה. ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא רבי יוחנן סבר אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלא מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי תיגלי מילתא למפרע ור"ל אמר תיגלי מילתא למפרע לא אמרי' ע"כ והתם בגמ' פשוט דאין הולד פוטר מן החליצה ויבום עד שיצא חי לאויר העולם נמצינו למדין דולד שיצא מת הרי הוא נפל דהא אמרינן אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלא דהיינו שלא יצא חי בת חליצה ויבום היא מכלל דכל שלא יצא חי נפל קרי ליה: גם ראיה כתב רבינו בעל הטורים א"ה סימן קנ"ו ואם הפילה נפל אחר מותו הרי זו מתיבמת. וכתב עליו רבינו הגדול מוהריק"א וז"ל ומ"ש ואם הפילה נפל אחר מותו מתיבמת כן כתב ריר"ו אם לא יצא לאויר העולם קיים או חולצת או מתיבמת וכך מבואר בדברי הרמב"ם פ"א מה' יבום ובריש פרק החולץ אמרינן אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא אפולי מפלא בת חליצה ויבום היא ובבדק הבית מסיים בה. ובהידיא תנן בפרק החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אם אין הולד של קיימא יקיים עכ"ל. וז"ל הרמב"ם מי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה אחר מותו הרי זו תתיבם ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד הרי אמו פטורה מן החליצה ומן היבום אבל מד"ס עד שיודע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד לתשעה חדשים גמורים ע"כ הרי ברור בדברי הרמב"ם שכל שלא יצא חי לאויר העולם נפל קרי ליה וכתב עוד רבינו בעה"ט שם ז"ל והרב פרץ כתב היכא דאיכא לאיסתפוקי שמא כלו חדשיו או אפי' ילדתו מת אסור להתייבם וחולצת כדמוכח בנזיר גבי אהא נזיר כשיהיה לי ולד והפילה דהוי נזיר ספק לר"ש ע"כ. וכתב רבינו הגדול מהר"י קארו ז"ל וז"ל ומ"ש בשם הר"ף היכא דאיכא לאיסתפוקי שמא כלו חדשיו וכו' יש לתמוה עליו דמאי מייתי מר"ש דמשמע דלא קי"ל כר"ש דיחידאה הוא וי"ל דע"כ לא פליגי אלא בספק נזירות דרבנן סברי להקל ור"ש סבר להחמיר אבל גבי ספק זיקא כ"ע להחמי' ואין לומר דמשמע ליה ז"ל דהלכה כר"ש מדאמר בגמרא אמילתא דת"ק מאן תנא רבי יהודה משמ' דלא אתא אלא לאשמעינן דלא פליג אר"ש אלא יחידאה ובבדק הבית מסיים בה דאין טענה זו כלום דאע"ג דתיהוי מתניתין כיחידאה הא קי"ל הלכה כסתם משנה. וכן הלכה כרבי יהודה לגבי ר"ש ומ"מ איני יודע למה הניח תלמוד ערוך שבר"פ החולץ מפורש בענין יבום וחליצה ואהדר למילף מנזיר עכ"ל: עוד גרסינן בפרקי רבי אליעזר דמילה דף קל"ה סוף ע"ב תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה אבעיא להו מיפליגי רבנן עליה דרשב"ג או לא אם ת"ל פליגי הלכה כמותו או אין הל' כמותו ת"ש דאמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג הלכה מכלל דפליגי ש"מ אמר אביי פיהק ומת דברי הכל מת הוא כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי מר סבר מת הוא ומ"ס חי הוא ע"כ וכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל בא"ה סימן קנ"ו ופירש הר"ן כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי כלומר שמת מחמת מיתה הבאה לו ממקום אחר מ"ס היינו רבנן חי הוא ומ"ס דהיינו רשב"ג מת הוא ופירש הרב יונה דלא דוקא פיהק אלא ה"ה חלה ומת מדקא מסיים אביי למלתיה כי פליגי בנפל מהגג או אכלו ארי ולא קאמר כי פליגי בחלה ומת וכן נראה דעת הרי"ף שהשמיט הא דאביי ונראה שהוא דוחה אותה מהא דאמר רבא מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת וטעמא משום דסמכינן ארבנן דאמרי לאו נפל הוא אלמא אפילו כשלא אכלו ארי פליגי רבנן: אבל הרב יונה כתב דלא פליגי אביי ורבא דהא דרבא מתוקמא בנפל מן הגג או אכלו ארי והרז"ה פירש דאביי בפיהק ומת דוקא הוא דקאמר דלא פליגי משום דאיכא ריעותא מוכחא מלתא דנפל הוא אבל חלה ומת הרי הוא כאכלו ארי דליכא ריעותא דאפי' ב"ק נמי חלה ומת ולפי זה הא דרבא מתוקמא בחלה ומת והוי כאכלו ארי ולא פליגא אדאביי כלל עכ"ל ורבינו סובר דהלכה כרשב"ג ולפיכך פסק כת"ק דלא שנא מת מחמת חולי לא שנא נפל מן הגג או אכלו ארי ומת הוי ספק נפל וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות יבום וז"ל אם מת בתוך השלשים אפילו ביום השלשים בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג או אכלו ארי הרי זה ספק נפל ספק בן קיימא וצריכה חליצה מד"ס אבל לא תתיבם ע"כ עכ"ל רבינו מוהריק"א