מהר"ף ט

שו"ת מהר"י פראגי סימן א א כתב הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות. ז"ל שמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה וכיצד היה דינו אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להטמא למתים ודבר זה מפי הקבלה עכ"ל וכתב עליו הריק"ש ז"ל וז"ל ואפ' לי לומר דמשום הכי חשיב לנזירות שמשון דבר הנדור לחייב המתפיס כסתמי דמתני' לפי שלא היה לחייב איסורו מן התורה אם מפי הקבלה ע"י מלאך ונהג בו וקבלו על עצמו לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת ומן היין לעולם ומותר ליטמא למתים עכ"ל ואני בעניי נ"ל לתרץ כת' מרן מוהריק"א ז"ל בכסף משנה וז"ל שמשון לא היה נזיר גמור וכו' משנה שם נזי' שמשון הכביד שערו אינו מקל ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה. ובגמרא מני מתניתין לא רבי יהודה ולא רבי שמעון דתני' רבי יהודה אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא רבי שמעון אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שכן מצינו בשמשון שלא יצאת נזירות מפיו מני לא רבי יהודה ולא רבי שמעון אי רבי יהודה האמר לכתחלה ומתני' קתני אם נטמא אי רבי שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל לעולם רבי יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא גבי נזיר שמשון אם נטמא ושמשון לאו נדור הוא והכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ומנא לן דאיטמי למתים גמרא גמירי לה וידוע דהלכה כרבי יהודה לגבי רבי שמעון ועוד דסתם מתניתין כותיה. *)איתא תו בגמ' לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי דתנן הרי עלי כבכור רבי יעקב אסר ורבי יוסי מתיר מאי לאו רבי יהודה סבר לה כר' יעקב דאמ' לא בעינ' דבר הנידר ור' שמעון סבר לה כרבי יוסי דאמ' בעינ' דבר הנידר לא דכ"ע בעינן דבר הנידר ושאני גבי בכור דכתב ביה לה' לרבות את הבכור ורבי יוסי אמר לך ההוא לה' מבעי ליה לרבו' חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר ורבי יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתנן מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו שנ' הזכר תקדיש ורבי יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש גבי נזיר נמי הכתי' לה' ההוא מבעי ליה לכדתני' אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי והלכתי לשאוב מים מן המעין נסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטורדני מן העולם אמ' לו ריקא מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רימה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזיר' בישר' עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ושמשון לאו נדור הוא וכו': והר"י ן' לב כתב בתשובה שקשה לו על פסק זה דרבי' דבנדון דידן פליג רבי יהודה ורבי יעקב בפ"ק עם רבי שמעון ורבי יוסי דס"ל לר"ש ורבי יוסי דבעי' שידור בדבר הנדו' ומשום הכי אמר רבי שמעון דלא חיילא נזירות שמשון כלל דשמשון לא נדור הוא אלא מלאך הוא דקאמ' כי נזי' אלהים יהיה הנער מן הבטן ור"י נמי ס"ל דבעי' דבר הנדור ומשום הכי מתיר במי שאמ' הרי עלי כבכור והוה ליה ר' שמעון ורבי יוסי תרי ורבי יעקב ורבי יהודה תרי וכיון דרבי יוסי לגבי כל חד מהני הלכתא כוותיה שמעינן דהלכתא כר"י ורבי שמעון וכיוצא בזה פסק בהל' טומאה בפלוג' דאחותו ארוס' ויותר קשה לפי המסקנא דקאמר דלכ"ע בעינן דבר הנידר. דא"כ רבי יוסי ורבי שמעון ורבי יעקב כולהו סבירא להו דבעינן דבר הניד' ולא חייל כלל נזירות שמשון ואי משום הא לחוד לא הוה קשה שנוכל לומר שפסק כרבי יהודה משום דסתם לן תנא כוותיה הריני כשמשון כבן מנוח וכו' ה"ז נזיר שמש' ואי קשיא הא קשיא איך פסק הרמב"ם תרתי דסתרן אהדדי פסק דבעינן דבר הנידר ופסק כרבי יהוד' דחייל נזירות שמשון אע"ג דשמשון לאו נדור הוא ומה שעלה בדעתי בתירוץ קושיא זו דס"ל להרמב"ם במאי דאתמר בגמרא גבי נזיר נמי הא כתיב לה' ומשני ההוא מבעי ליה לכדתני' אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם א' שבא אלי מן הדרום יפה עינים וכו' אמרתי לו כמוך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' לרבות דבר שאינו נידר כי היכי דמרבינן משום דכתיב כי ידור נדר לה' לרבות את הבכור לרבי יעקב ולרבי יוסי חטאת ואשם ובהכי לא סתרן מתני' אהדדי דהא תנן במתני' טובא דבעינן דבר הנידר וסתם לן רבי דחייל נזירות שמשון אע"ג דלאו נדור הוא עכ"ל ודבר ברור הוא כמה דוחק לומר דבר שלא נזכר בגמרא אפילו ברמז. ולי נראה לתרץ מענין אחר דאמרי' בגמרא ושמשון לאו נדור הוא והכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ופרש"י והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער וקס"ד דמנוח קאמר להא מלתא דהוה ליה נדור דאדם מדיר את בנו בנזיר מלאך הוא דקאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן אבל מפיו לא יצא עכ"ל והשתא איכא למימר לעולם לרבי יהודה בעינן דבר הנדור ומאי דאמר דחייל נזירות שמשון הוי טעמא משום דס"ל דהוי דבר הנידר דמאי דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מנוח הוא דקאמ' ליה ע"כל מרן מוהריק"א ז"ל בכ"מ ואני בעניי קשה לי לפי דברי מר"ן דמנוח הוא דאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער אם כן שמשון הו"ל נדור מאביו והוה ליה כשאר נזיר דעלמא וכיון שכן אמאי ליתיה בשאלה עוד קושיא לי איך יתכן לומר מנוח קאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער והלא כד ס"ד דתלמוד' דמנוח קאמר כי נזיר אלהים וגו' והקשה ושמשון לאו נדור הוא ופירשו בתוס' דקס"ד שהמלאך היה אומר לאביו שיזירנו לכשיולד דחו בגמרא סברא זו ואמרו מלאך הוא דקאמר ופירשו בתוס' מלאך