מהר"י מינץ ט

מצוה נינהו לא חילקו כיון דיכולין ליתן צדקה כשיגדלו ולא דמי לסוכה ולולב ולאחריני דיש להן קצבה והוי מצוה עוברת. איברא לא כך הוא דאי דוקא הוא דכל מילי צדקה אין פוסקין עליהן למה לא קתני גם כן על אין פוסקין צדקה כו' אין האפטרופסין רשאין לפסוק עליהם צדקה כו' כדקתני בהך ברייתא גופה אח"כ ארבעה פעמים אין האפטרופסין רשאין כו' אלא ודאי אין פוסקין לאו דוקא דיש צדקה דרשאין. ותדע דכן הוא דאמרי' בפ"ק דב"ב רבה רמי צדקה איתמי דבי בר גוריון אמר ליה אביי והאמר רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים אמר ליה אנא לאחשבינהו קעבידנא אלמא דאין פוסקין צדקה לאו דוקא והא דפריך התם מרב שמואל ולא פריך מברייתא דהניזקין דלעיל יש לומר דרבה גר' דרבא לא היה עושה מעשה כי האי בימי אביי שהרי אביי מלך קודם רבא ואביי שהיה תלמידו של רבה ידע שרבה ידע הך דרב שמואל בר יודא ולא ידע דרבה ידע הברייתא דלעיל. וי"ס דגרסינן אמר ליה אביי והתני רב שמואל בר יודא כו' אם כן לא קשיא מידי. סוף דבר בהא סלקינ' ובהא נחתינן מכל הני טעמים וראיות דשפיר עבדי האפטרופסי' למלאת הקצבה לקרובי היתומים מנכסי היתומים וה' יצילנו משגיאות ויוציאנו מתלאות ויראינו ישועות הניבאות. כה תפלת הטרוד יודא מינץ:

ב מפני האמת והשלום שלא ליתן פתחון פה לשום בעל דין לחלוק על קצת לשונות בשטר קישור משידוך חתום בשני עדים וז"ל זכרון עדות מה שהיה בפנינו עדים ח"מ כו' ע"ד באו לפנינו כמ"ר יצחק בכמ"ר יודא זלה"ה וכמ"ר אליה בכמ"ר יואב זלה"ה ואמרו לנו הוו עלינו עדים וקנו ממנו בקניין גמור ואגב סודר וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות וראייה ותנו ביד כל אחד ממנו הנ"ל איך אני יצחק הנ"ל מרצון נפשי בלא שום אונס ודוחק כלל רק מלב שלם ונפש חפיצה ובדעת מיושבת הנני מארס חביבתי היקרה פיורינ"א בתי מב"ת ליקר כמ"ר יואב בכמ"ר אליה הנ"ל ולתת לה בעד נדונייתה שלש מאות פרחים כו'. ע"ד בסוף שלש שנים רצופים המשלימים בסוף חדש סיון רמ"ג הע"ל ובעת ההיא נודר אני יצחק הנ"ל שבתי פיורינ"א הנ"ל תכנס לחופה עם כמ"ר יואב הנ"ל. ובפנינו עדים ח"מ נדר גם כמ"ר אליה הנ"ל שכמ"ר יואב בנו הנ"ל יכנס לחופה עם מר' פיורינ"א הנ"ל לזמן הנ"ל ויתן לה כתובה וקידושין כדת משה וישראל כו'. ובהיות שהר' יצחק אבי המשודכת הנ"ל איש תם וישר וחושש מכל צרה שלא תבא כן מצד הלשון הנ"ל הנני מארס כו' יאמר בעל דין שהיא מקודשת. על כן הנני מגלה דעתי ואומר אני שמי שמפרש כן אינו אלא טועה כי הנני מארס אינו שייך כי אם לבעל שיאמר כן לאשה שמארס או לשלוחה אבל לא על אבי האשה אפילו כשהיא קטנה ואפי' אם יעלה על לבינו לפרש אילו המלות דרך רחוק ונאמר אולי החתן המשודך רבי יואב עשה לאבי המשודכ' רבי יצחק הנ"ל שליח ואם כן רבי יצחק הנ"ל היה שליח לחתן ולכלה בתו אחרי שהיא קטנה ואז שייך לומר הנני מארס כו'. גם זה אין לומר אחרי שלא ראו העדים לא הרשאה ולא שום עדים שר' יואב הנ"ל מינה אותן למורשה לקדש לו בתו הנ"ל. ואפילו לאותן הדיעות דס"ל דשליח לקידושין לא בעי לא עדים ולא הרשאה. שאני הכא שר' יצחק הנ"ל אומר שלא נתמנה מורשה מעולם לקדש בתו וגם לא עלה על דעתו לקדש בתו לשום אדם מפני החשש פן ח"ו תצטרך לחליצה כמו שחושש ואומר גם עתה. ולכך לא עלה על דעתו לדקדק על לשון השטר קישור והדעת מכרעת להאמינו על ככה דמסתמא לא עבר הא דרב דמייתי ריש פרק האיש מקדש וס"פ עשרה יוחסין אסור לאדם לקדש