מהר"י מינץ ח

א אשר נשאלתי מאפטרופסין כדת מה לעשות ליתומים קטנים שנתמנו אפטרופסין עליהן ויש ליתומים קרובים עניים והוי להם לאותן קרובים קצבה ידועה מדי שנה בשנה מאבי היתומים ז"ל ושאלו האפטרופסין אם רשאין ליתן מנכסי היתומים כפי ערכם כדי למלאת הקצבה ,לקרוביהם העניים אותה הקצבה שהיתה להם בימי אביהם ז"ל. עכ"ל השאלה:

נראה לי שיש כח ורשות להאפטרופסין למלאות מנכסי היתומים אף על גב דתניא בגיטין בפרק הניזקין אפטרופסין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח. ומוכרין להן פירות יינות שמנים וסולתות להאכיל אבל לא להניח. ועושין להן סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי מגילה. ואין פוסקין עליהן צדקה ואין פודין עליהן את השבוים ולא כל דבר שאין לו קצבה לאתויי תנחומי אבילים. ואין אפטרופסי' רשאין לדון לחוב ולזכות כו' אלמא קתני בהדיא אין פוסקין עליהן צדקה ואפילו פדיון שבוים שהוא מצוה רבה ותלוי בה הצלת נפשות וכמה דברים כדאיתא בפ"ק דב"ב. דכל זה מיירי בדברים שאין להם קצבה כדמסיי' עלה ולא כל דבר שאין לו קצבה דחיישינן שמא יבלו נכסיהם וכן משמע מפיר' רש"י שם וז"ל צדקה אין לה קצבה דכל שעה קיימו עניים ונמצא נכסיהם כלים עכ"ל. אבל כאן שיש לו קצבה שאני והכא יש קצבה סך מה שנותנין להם. ואם תאמר מרישא דברייתא תיובתא דקתני תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח אלמא להניח לא אף על גב דאין דבר שיש לו קצבה מתרומה ומעשרות. וי"ל דהתם היינו טעמא כדפי' רש"י להניח תבואה באוצר עד שיגדלו למה לי עשורי לכשיגדלו יעשרו הם עכ"ל. לכך טוב להמתין עד שיגדלו ויתחייבו מן התורה ואז יעשו המצוה בעצמם כי גדול המצוה ועושה כדרבי חנינא ומצוה בו יותר מבשלוחו כדאיתא ריש פרק האיש מקדש. אבל בדרוש דידן אי אפשר דאל"כ ימותו ברעב או צריכין לחזור על הפתחים ואין זה לא כבוד החיים יצ"ו ולא כבוד המתים ז"ל. ואדרבא גנאי ופגם והיזק הוא להם בחיתונים ובכמה דברים. על כן דטבא להו עבדינן להו ליתמי ליתן להם משלהם כדי שלא יבאו קרוביהם למדה זו. אף על גב דקטנים הם כיון דיש כאן גנאי ופגם וכה"ג אילו היו גדולים כייפינן להו מהאי טעמא כדאיתא בפ"ק דקידושין גבי הא דתניא ומפדין אותה בעל כרחו סבר רבא למימר בע"כ דאדון. אמר ליה אביי מאי ניהו דכתבינן ליה שטרא אדמיה אמאי נקיט מרגניתא בידיה ויהבינן ליה חספא אלא אמר אביי בע"כ דאב משום פגם משפחה אי הכי עבד עברי נמי ניכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה אזיל ומזבין. אלמא אי לאו משום חששא דאזיל ומזבין היינו כופין משום פגם משפחה. וכ"ש הכא דאיכא נמי וחי אחיך עמך שמוטל על הקרובים כמו שמוכיח המרדכי מפירו' הר"א ממי"ץ מנדרים בפרק רבי אליעזר אמר פותחין כו'. וז"ל המרדכי בפ"ק דב"ב עוד פי' פ"א ועיקר ליתני ליה גבאי כו' ע"ד ומשני ודאי יעבור שאני אומר כל הנופל וצריך למזונות אינו נופל על הגבאי תחלה כלומר אינו מוטל על הגבאי לפרנסו ועליהם מוטל עשה דוחי אחיך עמך תחלה. פי' עד שיעיינו בית דין אם אין ספק לקרובים אז מוטל על הגבאי ומתני' במדיר קרובו הלכך בשביל כך מתחרט אף על פי שאיפשר לו לפרנסו ע"י מתנות לאחר יש לו בשת וטורח הוא לו אבל לידי גבאי ליתן לו אין טורח ובשת עכ"ל הרא"מ. שמענו מהכא דעני שיש לו קרובים עשירים שיכולים לפרנסו אין גבאי העיר חיי' לפרנסו אף על גב דקרובים נמי נותנין לכיס כמו שמשמע לפי' ראשון עכ"ל המרדכי. וכתב כיון דתנא סתמא אין פוסקין צדקה כו' ויתומים לאו בני מיעבד