מהר"י מינץ ס

ויש בו כרת וכ"ת והא חצי שיעור אסור מן התורה דקיימא לן כר' יוחנן דאמר בפ"ב דיומא ח"ש אסור מן התורה ויש לומ' כשנתבשל או שנמלח אינו אסור אלא מדרבנן כדאיתא בהקומץ רבה והתוס' מביאין אותו בפ' כל הבשר אמתני' דלעיל אמר זעירי אמר רבי חנינ' דם שבשלו אינו עובר עליו ורבי יודא אמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו וכ"ת הא אמרי' פרק גיד הנשה ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעוריה בתלתין פלגא דזיתא אמר ליה אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעור' דרבנן ועוד הא אמר רבי ח"ש אסור מן התורה ויש לומר דשאני ח"ש דדם לב העוף שלא בא לעולם לידי חיוב לא למקלות ולא לכרת שלעולם לא תמצא בו כזית אלא איסור תמצא בו לכך נראה לי שאין לדקדק עליו כס"ד של מר בר רב אשי כיון דלא אתי לידי חיוב וגם הוא מדרבנן מתרי טעמים שהוא מלוח ומבושל וראייתי מהא דאיתא בתשובה מעשה שהיה בראש אווז שנתבשל כשהוא שלם ולא חתכוה לשנים והכשירו רבי קלונימוס הזקן כי אין בדמו כזית לאסור עכ"ל. אלמא הכשירו מטעם שאין בדמו כזית אף על גב דח"ש אסור מן התורה וה"נ בעוף לא שנא כדפירש"י וכל הנ"ל נ"ל שהם דברים שנ"ט לשבח לחוס על ממונם של ישראל והם הן שסמכוני והכריעוני להקל ולעמוד על קבלתי ושלום על ישראל אמן. זאת הנ"ל שאלני כמו כן האלוף הרר"י אינשהיי"ם מחות' יצ"ו אלא שהוסיף עליה עוד שאלות הנ"ל:

אשר שאלת מע"ש ידע כ"ת עשיר מידי שבת בשבתו ועני כל ימות השנה שוין. והוא כי לפעמים תמצא גאון שאוסר דבר נגד דעתו מטעם או מסיבה מה אבל דעתו נוטה שהוא היתר גמור אז אם בא מעשה לידו והשואל עני או אם הוא ע"ש וסמוך לשבת אפילו הוא עשיר כבוד שבת משויהו לדין עני ומתיר לו ומ"מ המנהג לומר להם הטעם לזה מפני עניו ולזה מפני כבוד שבת כדי שלא יתמהו שלפעמי' אוסר ולפעמי' מתיר:

ובענין הדעות ידעת נהרא ונהרא כפשטי' ובדבר שאין בו מנהג ובדבר חדש שמעתי שמהרר"י מולין ס"ל ז"ל רוב פסקיו הלכו אחר האגוד"ה ושמעתי שמהרי"ו ז"ל הלך אחר דעת מהר"ם לפי שהי' מתייחס אחריו שהיה קרובו. אע"פ שכתב בתשובותיו שהמנהג כהרא"ש והא"ז כתב שראוי לילך אחר ראבי"ה כי היה בעל מעשה וההג"ה במיימ' כתב אנו אין לנו אלא דברי מהר"ם שהיה אחרון והיה יודע דעת כולם. ולפ"ז היה ראוי לפסוק כבעל הטורים שהיה אחרון והיה יודע דעת כולם ויש מהרבני' שאינם רוצים אפילו לקרות בטור א"ח ונותנין טעם שהבעלי בתים לומדים אותו סוף דבר קשה לעמוד על העיקר אך רחמנא לבא בעי והחכם יתן אל לבו:

ומה שכתבת האיך נצא י"ח לפסוק על הטוען לא היו דברים מעולם דנטיל עליו שבועת הסית כדרב נחמן ואם לא ירצה לישבע מה נעשה לו דמשמע בגמרא פרק שבועת הדיינין דלא נחתינן לנכסיה אך מנדין אותו שלשים יום וכן פסק הרמב"ם וסמ"ג ובטור אם כן עתה בדורתינו מה תקנה יהיה בדבר כל אחד יכפור הכל ולא יעשה שבועתו ואם נוכל להחמיר עליו להטיל עליו איזה קנס כו'. אתה אהובי ידעת דשבועה זו שבועת היסת בימי רב נחמן נתקנה משום חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו ובזה יש תרי לישנא בגמרא לישנא קמא מחמיר ומחייב לישבע אפילו כי ליכא דדרא דממונא ולישנא בתרא מקיל ולא מחייב לישבע ש"ה אלא בדאיכא דדרא דממונא הכל כדאיתא בפרק שבועת הדיינים ורש"י והתוספות פסקו כלישנא קמא ור"ת ס"ל כלישנ' בתרא להקל אבל לא היה מוחה לדיינין לדון ולפסוק כלישנא קמא להחמיר