מהר"י מינץ נח

אין כאן בית מיחוש וכן מוכח מכאן דכל כה"ג אין בו משום לא תתגדדו ובר מן דין לא אמר איסו' דלא תתגדדו אלא על שינוי מנהגי' אילו אומרים מנהגינו עיק' ואלו אומרי' מנהגינו עיק' ואלו עושין כמנהג' ואילו עושין כמנהג' וע"ש בס"פ קמא דיבמו' וז"ל הס"א שם ודבר התלוי במנהג המקומו' שבמקו' והנהגו כך ובמקו' זה נהגו כך אם נתקבעו בני שני המקומו' במקו' אחד ועשה כל אחד כמנהג מקומו לי' לן בה עכ"ל וכן על החילוק הג' דתפיל' כנגד תמידי' תקנו פשיט' כמו שהיחידי' מתפללין תפילת חובה אחר הציבור באותו בית הכנסת דאין המקום גורם ותפילתו אינה בטילה אצל הציבור כדמוכח בפרק מי שמת גבי צריכותא דעביד אמילתא דאמר רב יודא אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל כו' ה"ה ציבור וציבור כשהשניי' לא התפללו דמ"ש מהפורס על שמע כמו שהבי' כבוד' וצריך עשר' כמו שכתב הטור א"ח בסימן ס"ט וז"ל אין פורסי' על שמע בפחות מעשרה פירוש אותם שבאו לבית הכנסת אחר שקראו הציבור שמע כו' עד ויש שמוסיפין כו' עד והאמת לא יעשו זה בפחות מעשרה היה אומר ר"ת שצריך שיהיו שבעה שלא שמעו קדי' וברכו ואז יאמרו אף על פי שהאחרים שמעו כו'. אלמא שלא יפרוס על שמע בפחות מעשרה ומשמע מדברי ר"ת דבעינן ז' שלא שמעו וכל שכן אם כל העשרה לא שמעו דעדיף טפי ואפילו הכי פורסין על שמע בבית הכנס' עצמו בעוד הציבור מתפללין י"ח וכן המנהג פשוט בפימונט שאחר תפילת הציבור בעוד כל הציבור שם עומד אחד אצל המגדל ומתפלל להוציא אותם שלא שמעו וכן ראיתי גם אני ומהר"ר קולו"ן ז"ל היה בבית הכנסת ושכחתי אם לא פרס אלא על שמע או או היה מוסיף כדלעיל אבל להתפלל החזן של האחרונים במקום שהיה עומד ומתפלל החזן הראשון לא ראיתי ולא היה נכון כי הי' גנאי לראשוני' כאילו לא יצאו י"ח ולא היתה תפילתן תפיל' וכן לא יעשה. ומה שכתב לעיל על המוסיפין והאמת זה לא יעשו בפחו' מעשר' ר"ל במוסיפין כ"ע מודין דבעינן עשרה אבל בפורס על שמע לבד יש מחלוקת בין הגאוני' אי בעינן עשרה או לא הרי לך שבבית הכנסת עצמו יכולין אחרים שלא שמעו ושלא יצאו בתפילת הציבור לחזור ולהתפלל ול"ד צריך בשש ועיין בדברי הרא"ש בפרק הקור' את המגילה עומד ויושב ודוק שם ותמצא:

ואשר שאלת על עוף שנמלח ונמצא הלב דבוק בו וחסר מן העוף הראש והרגלי' וקצת מן הצואר כגון שנחתכו ממנו או נצלה כך בתנור במחבת ואם נצלו עוד עמו עופות אחרים במחבות אחרי' את"ל שהעוף שהלב דבוק בו אסור אם גם האחרים אסורי' מטעם דריח מילתא היא והנני משיב לכבוד' כפי מיעוט שכלי וכפי מה שאני מורה והולך דרכי להורות כתשובה זו והיא במרדכ"י שלי וז"ל מעשה בא לפני ר"י בתרנגולת שנמלח ונמצא הלב דבוק בה והתיר כי נראה בעיניו שהגאונים לא אמרו אלא בבישול שמפעפע אבל במליחה אין פיעפוע הילכ' אין צריך להסיר אלא מקום הדבק וכן אמר בשם הר"ר משה הכהן וכן כתב ראבי"ה שאין פיעפוע במליחה וא"צ לשער בששים עד כאן לשונו. וכדי הם לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק ואפילו לא נתנו טעם לדבריהם:

ולענין ריח אי מילת' הוא אי לאו אנו קיימא לן דריחא לאו מילתא בדיעבד. ואין חילוק בין תנורין שלנו לשלהם וכל שכן בנדון שלנו דאף על גב דריח בשר בבשר מפטם טפי שאני פיטום זה שהבשר בעצמו אינו אסור מחמת עצמו אלא מחמת דבר אחר מחמת דם ולא עדיף מאילו היה כולו דם ובדם עצמו מאן לימא לן אם ריחו נ"ט לשבח או לפגם או אי מפטם טפי ודבר זה צ"ע כמה שהביא ופירש רש"י בפרשת ראה לא תאכלנו אזהרה לדם האברים למען