מהר"י מינץ נז

הוא. ועוד דמדמה נישואין לנישואין. וכה"ג מחלק המרדכ"י בפרק ב' דיבמות וע"ש. ומכל הני טעמים איכא למימר אפילו אומר רבי אשר הנ"ל שלא אמר מה שהיא אומרת מצדו י"ל שהיא נאמנת אף על פי שהוא מכחישה וראייה מספר אגוד"ה פרק שבועת העדות גבי עד מיתה כו' ופרק האשה רבה וז"ל בפרק שבועת העדות הכל מודים בעד מיתה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד מכאן יש להוכיח אשה שאמרה לב"ד פלוני אומר לי שמת בעלי ומשביעין אותו וכופר מתירין אותה להנשא וכן כתב ראבי"ה עיין פרק האשה שלום אף על פי מפשוטי הדברים מהרא"ש והרמב"ן בפ' שבועת העדות נשמעין דפליגי אספר אגוד"ה יש ליישבן דהרא"ש והרמב"ן איירו שכבר העיד בתורת עדות או נשבע לכך הוא נאמן במכחישה או אפילו פליגי היינו מכח חומרא דא"א אבל באיסור לאו ביבמה לשוק מודו וכל שכן בנדון דידן וע"כ צריכין אנו לחלק דהרא"ש בעצמו משמע בפרק המדיר גבי כתם זה טיהר לי פלוני חכם דס"ל דהיא נאמנת אף על פי שהוא מכחיש' וע"ש. ועוד אפי' נאמר דלכ"ע הוא נאמן כשמכחיש' ולא היא הני מילי כששאלוהו והכחישה אבל תאמר לכ"ע אין אנו צריכין לשאול אותו אם כן הדבר כמו שאמרה. והיה לי להביא ראיה להרבה חילוקין שכתבתי מתשובת שארי הגאון מהר"ר יעקב וויי"ל ז"ל מתשובת נ"ד ופ"ח אבל נ"ל דלא צריכנ' אך הכלל שעולה מדברי נ"ל שלא להוציא מר' בילה בת רבי דוד ז"ל מתחת בעלה רבי יוסף קוברלינ"ו יצ"ו ומותרת לו בלא שום חליצה מכל הני טעמי שפי' לעיל ואפילו נודע בודאי שהיה לה יבם רק שאינו ידוע שעדיין הוא חי דעתי נוטה שאפי' הכי אינה צריכה חליצה כיון שהיה לה ולד אלא שמת תוך שלשים יום וגם יש לה בנים סמכינן על ר"י א"ז כדלעיל דהא ליכא מאן דפליג עליה כדפי' נאום הטרוד יודא מינץ:

טו שלמא רבא לעמיתי ידידי הח"ר נחם יצ"ו ע"ש וכא"ל יצ"ו. אשר שאל כ"ת עשרה שכב' התפללו ובאו אחר כך עשרה אחרים אם יכולים לחזור להתפלל ולהעמיד אח' לחזן עליהן כמו שעשו הראשונים כיון שלא יצאו בתפילת הראשונים ובאותו בית הכנסת עצמו וראיתי המשא מתן של כבודך והוא על צד הישר וחלקת הדרוש על שלשה חילוקים. הא' שאין בזה משו' דנראה כשתי רשויות. הב' שאי' בזה משום לא תתגדדו. הג' שאין בזה משום בל תוסיף. אף על גב דתפילה כנגד תמידין תקנו ואין להביא שני תמידי שחרית ביום אחד משום בל תוסיף וראייו' נכונים ומתוקנים ונראה לי ראיי' שאין בזה משום דמיחזי כב' רשויו' מההי' ר"פ ג"ש א' רבא כי אכלינן ריפתא בי ר"ג הוה מברכין תלת' תלת' ולברכו עשר' עשר' שמע ר"ג ואיקפד וניפקו בברכת' דר"ג איידי דאוושו כול' עלמ' לא שמעי' ופרש"י הוה מברכינן ג' ג' ר"ג מאריך בסעודתו ואנו כל ג' וג' שגמרו סעודתן מזמנין בקול נמוך ויושבין אח' הברכ' עד שגמ' ר"ג סעודתיו וזמנו הוא והיושבין אצלו בקול רם ולקמן פרי' וליפקו בברכתו דר"ג שמע ר"ג אם היו מזמנין י' י' היה צריך המבר' להגבי' קולו וישמע ר"ג ויחרה לו שאנו עושין חבורו' לעצמינו בפרהסי' אע"ג דמפקי נפשייהו מידי זימון של הזכר' ה' וכי הדר מזמן ר"ג בהזכרת ה' לאו אינהו נפקי בי' כדאמ' רבה תוספאה לקמן דאין זימון למפרע אפילו הכי ניח להו בהכי משום דאוושי כ"ע שהיו שם מסובין רבים ואין קול מברך נשמע עכ"ל. והשתא מאי פרי' המק' ולברכו עשרה עשרה בהזכרת ה' ובמקום אחד אי יש לחוש לשתי רשויות כה"ג או למה לא משני דיש לחוש לב' רשויות אלא ודאי כה"ג לית בי' משום ב' רשויות אחרי שעושי' לצאת ידי חובתם ועל כל בי עשרה שכינה שרי'