מהר"י מינץ נו

כלו לו חדשיו ומת בתוך שלשים יום שדינה שתחלוץ מספק דבריהם כמו שבארנו בתחילת פ' ראשון אם הלכה ונתקדש' לאחר קודם חליצ' חולץ לה יבמה ותשב עם בעלה ואם נתקדשה לכהן שהוא אסו' בחלוצה אינו חולץ לה שאין אוסרין על זה אשתו מספק דבריהם הרי שקורא לו ספק דבריהם דיש חילוק גדול בין ספק דבריהם לספק שאירע בודאי דבריהם כדאמרי' נמי גבי דמאי משום דהוי ספק דבריהם אין מברכין עליו ועוד יש להקל משום דהוי דיעבד ואמרינן במים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא אף על פי שאין שום עדות שמת ולא מיבעיא אי התירה חכם דלא מפקינן אלא אפי' נשאת בלא התר' איכ' דיעות לכאן ולכאן כדאיתא במרדכ"י גדול סוף פ"ב דיבמות וע"ש. ואיכא למימר דעד כאן לא פליגי אלא במים שאין להם סוף דאיכא איסור כרת אבל באיסור לאו כנדון דידן כ"ע מודו דאם נשאת אפילו בלא התרת חכם לא מפקינן מבעלה וגם לכ"ע ע"א נאמן להתירה לעלמא. ועוד ראייה שיש לדמות למים שאין להם סוף מתשובה אחת המתחלת תשובת מורי ה"ר מרדכ"י וששאלתם על אודות ראובן שהלך לעולמו בלא בנים והניח אח קטן ואשה מעוברת ואחר פטירתו ילדה ומת הולד תוך שלשים והיא תובעת מזונות ממה שהכניסה ועוד טוענת כיון שאינו יכול ליבם עד שיגדיל שיפקידו נכסי בעלה ביד נאמן עד שיחלוץ או אם ימות שתגבה כתובתה וגם האפטרופסא אומר שאין שייך לומר משמיא קנסוה אלא היכא דודאי זקוקה אבל הכא לא עכ"ל מורי. מטיבותא דמר נ"ל דמזוני לית לה כלל אלא ג' חדשים הראשונים כדאיתא פר' החולץ אבל נ"ל דזאת נוטלת כתובתה לאלתר דאזלינן בתר רוב המצוי בזה, ורוב נשים ולד מעליא ילדו' ונמצא הגיע עתה לגבות כתובתה ואין להק' לכשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי דאטו אשה שנפל בעלה למים שאין לה סוף היא לא תגבה כתובתה לעולם וא"ת אין הכי נמי א"כ כ"ש שאין האחין נכנסין לנחלה וא"כ נמצא שיהא מונח הממון עד שיבא אי"ה משיח דהכי משמע פרק האשה שלום מדברי ב"ש ומדברי ב"ה דיותר בקל להגבות כתובה מלהכניס האחין לנחלה חלילה וח"ו כי במים שאל"ס מגבין כתובתה ומחלקי' הנחלה ליורשין ונדון זה דומה למים שאין להם סוף כי ר"י הקשה בפרק החולץ על ההיא מת הוולד בתוך שלשים יום חולצת וא"ת ואמאי לא אזלינן בתר רובא ורוב נשים ולד מעלי' ילדו ותירץ דחיישינן למיעוט בזה כמו מים שאין להם סוף אלמא דדמי לה ומאן דאנן חמיין דרבנן מדמו להו הויא הדא היא הדא היא. ועוד נ"ל ראייה לדמותו דהא כי היכי דבמים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא ה"נ אמרי' פרק החולץ איתמ' מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא פליגי ופסק האלפסי כרבינ' דאינה חולצת דמספיקא לא מפקינן איתתא מתותי' גברא וכן פי' ר"י סוף פרק ר"א דמילה ובנדון זה איכא מיעוטא וחזקה דמעיקרא היתה בחזקת איסור לשוק ואפי' הכי שרי בדיעבד וה"נ במים שאל"ס והטעם כדפי' ר"י רפ"ב דיבמות דמיעוטא דלא שכיחי הוא ושרי אפילו לרבי מאיר דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מוגמר גמורי. ולההיא דאמרי' רפ"ק דחולין רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן ולא אמרינן סמוך מיעוט' דאין מומחין אחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת משום דההוא רוב שכיחי טוב' ומהני להוציא ממון אפילו למאן דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב כו' עוד האריך בתשוב' ואני קצרתי אלמא דמדמ' הא למים שאל"ס אפילו לקולא ואין לחלק בין איסור לממון דאם הסברא אמת דהוה רובא דשכיחי טובא מ"ש ממון מ"ש איסור מממון ועוד דשחיטה נמי איסורא