מהר"י מינץ נה

אי הוי כיום שלפניו או שלאחריו. ואף על גב דלא ברירא דיוקא דר"ת כדפי' מ"מ לגירסא דידיה דגרסינן ביום שלשים שפי' דייק דלחומרא דייק ואם כן איכא למימר דלא קאמר דביש לה בנים דתצא אלא היכא דנשאת במזיד דידעה דיש לה יבם או הוחזק שיש לה יבם וסמכה לכתחל' על הוולד ונשאת דשייך קצת לומר דקנסינן לה אבל בנדון דידן דלא הוחזקה ועדיין לא נודע אם יש לה יבם אלא על פי האנשי' שאמרו מה שאמרו מתוך קטטה ומריבה איכא למימ' שקורי משקרי וכל שכן דמצורף לזה דאיכא למימר הוכיח סופו על תחלתו דגברי דלא מעלו הוו כדפי' ודאי כו' אלמא מודו דהך איתתא מר' ביל"ה שריא לבעלה רבי יוסף קוברלינו יצ"ו אפילו לר"ת ואפי' דלינו ר"ת מהכא מ"מ כיון דלא מצאנו מאן דסבירא ליה כוותיה וברוב ספרים גרסינן מת תוך שלשים יום שבקינן לר"ת ואזלינן בתר רוב דיעות דגרסינן תוך שלשים יום וכפי כל הנ"ל דבר פשוט הוא דשריא הך איתתא ואפי' נודע לנו שיש יבם בעולם כל זמן שלא בא אליה למקומה מותרת לבעלה אף על פי שעדיין לא חלץ לה כדכתבינן לעיל בשם ר"י א"ז וז"ל מיהו היכא שהיבם קמן שמא חולצת או שמא אפי' הכי מקיימא בלא חליצה כדי שלא להוציא לעז על בנים ואף על גב דר"י א"ז ידע דברי ר"י אלפס כאשר מוכח לעיל ורי"א מצריכ' חליצה אפילו בנשאת י"ל דרי"א מיירי בנשאת ואכתי אין לה בנים ור"י א"ז מיירי ביש לה בנים ולא פליגי ואם נאמר דהך איתתא בהית' נשאת כיון דלא הוחזק דיש לה יבם אם כן איכא למימר דלכ"ע לא מיחלץ לה מטעם שהביא ר"ת לעיל מספ"ק דיבמו' דאין חולצין נשואות משום דרכיה דרכי נועם שמא תתגנה על בעלה וק"ל עוד נאמר טעם להתירא אף על גב דלא צריכינן ליה. והוא שזאת האשה אומר' שר' אשר כי"ץ יצ"ו אמר לה בפני רבים כשהיה באשכנז והיה בעיר וויישנבור"ק היו יחד אסיפת אנשים ונשים ביום השבת וסיפר להם מפטירת רבי כשריאל ז"ל והשתיקו רבי אשר הנ"ל מלהזכי' פטירת רבי כשריאל כדי שלא יוודע לאם רבי כשריאל שלא תרד עליו אבל שאולה כי אין לה בן אחר אם כן מעדות רבי אשר אין כאן יבם ומעדותו אינו מובן שהיה שם יבם ומת שהרי אמר שאמרו לו שאל יגלה הדבר פן יוודע לאמו ותמית עצמה כי אין לה בן אחר ולא מבעי' לר"י אלפס ולהרמב"ם דס"ל דס"ל דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לעלמא אלא אפילו לדברי הרא"ש *) דס"ל דע"א אינו נאמן ביבמה להתירה לשוק מ"מ יש לחלוק ולומר דהני מילי למאן דסבירא ליה מצות יבום קודם או במקום שנהגו ליבם דאיכא למימר זימנין דסניא ליה כמה שמחלק הרא"ש פרק האשה רבה אבל בין האשכנזים כבר פשט המנהג ויתד הוא שלא תמוט וקבוע במסמרו' נטועים שאין ליבם כי אם לחלוץ אם כן אין לומר זימנין דסניא ליה לכך איכא למימר דאפילו היא עצמה נאמנת לומר מת יבמי וה"ה עד אחד מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש דהשתא אין לומר היא עצמה תוכיח כדאמרינן בהאשה רבה דהא לפי סברת הנ"ל היא עצמה נאמנת לומר מת יבמי ומותרת לעלמ' ואפילו אם נאמר דמסברא זו אין סברא לחלק כיון דיש מקומות שנהגו ליבם מ"מ נאמר בנדון דידן מודה הרא"ש או מטעם דלא נודע שהיה לו יבם או מצד שילדה ולד כדפי' ורוב נשים ולד מעלי' יולדות והוי רובא דשכיחי טוב' דהא הרמב"ם קורא אותו ספק דבריה' בפרק ב' דהילכות יבום וז"ל כל יבמה כו' שהיא ספק דבריהם אם יש עליה זיקת יבם כגון יבמה שילדה ולד שלא