מהר"י מינץ נא

הגרים והמשחקי' בתינוקו' מעכבין משיח אמנם אחרי שאני רואה שכולם הסכימו דשפיר עבד אין להרהר אחריו ואיפשר שתחילת כוונתו היה להתחתן במקום עושר כדי שיהיה לו פרנסה ברווחה כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ויען שאין לו ידיעה בשורש העניין אלא מה שכתוב ביריעה. ועל כן הסכמתי לבאר עוד דבר אחד יען ראיתי שיש מהנדזין על הב"ד שמיאנ' בפניה' שהאח' פסול ולא נשארו כי אם שנים וכאלה ודאי לכתחילה בעינן שלשה אף לב"ה אבל סגי בג' הדיוטות כדתניא התם בברייתא ובדיעבד אפילו בשנים לפר"ח אהא דתני' באות' ברייתא רבי יוסי בר יודא ורבי שמעון בן אלעזר מכשירין בשנים אמר רב יוסף בר מניוני אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג ולרבי שמחה הוי מיאון אפילו בינו לבינה רק שיהא הבעל מודה והאז"ג מביאו וז"ל הלכה כאותו הזוג פר"ח זצ"ל וקבלנו מרבותינו הא דאמרן הלכה כאותו הזוג דיעבד אבל לכתחילה לא ודייקי מדקתני מכשירין ש"מ דיעבד עכ"ל וכתב מורי ה"ר שמחה ומסתברא אפילו לא מיאנה אלא בינו לבינה ומודה בעל דמיאנה בו מיאונה מיאון כיון דמיאונין בשנים דלא בעינן ב"ד והאי דבעינן שנים לא בעינן אלא משום עדות. ולשון ירושלמי מוכח קצת רבי בא בשם ר' חיי בר אשי מעש' בתינוק' שירד' לכבס בנהר אומרין לה הא ארוסיך עבר אמר' תלך אמה ותנשא לו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין לך מיאון גדול מזה משמע שלא מיאנה אלא בפני נשים על גבי הנהר שעומדות לכביסה מסתמא אין אנשים מצויין שם שצריכין להעצים עיניהם עכ"ל:

וכן מביא הר"י א"ז אחר כך ההיא דיתר על כן אמר רבי יודא אפילו אורחין מסובין בבי' בעלה והיא עומדת ומשקה עליהן ואמרה אי אפשי בפלוני בעלה זהו מיאון פירשו רבותי' אפילו ליכא בית דין ותו דהני משתוק שתקי ולא מודעי יתר על כן אמר ר' יודא אפי' שגר' בעלה אצל חנווני להבי' חפץ משלו ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה פי' ריב"ן זצ"ל דליכ' אלא חנווני ואיכ' למימ' דמשו' דאטרח' הוא משמע דמיאון הוי אפי' ביחיד שלא בפניו ומסייע למורי ה"ר שמח' כדפריש' לעיל דאפי' בינו לבינ' הוי מיאון כדאמרי' בירושלמי רבי בא בשם ר' חייא בר אשי כו' עכ"ל הרי אפי' במקום דמשתק שתקי' ולא מודעי ואפי' במקו' יחיד ואפי' שלא בפניו הוי מיאון ואת' רבותיי יצו' אל תאשימוני על שאני מבא' ומבי' ראיו' שהמיאון מיאון כי גם אני מן המחמירין כמוכם וחלילה וחס להתירה לעלמא בלא גט ועל הנושאה בלא גט אמרינ' פורץ גדר ישכנו נח"ש אלא הנני רואה שכל כך החמרתם על המיאון ויש מהלומדים יצ"ו שכתבו על מר' סולקא הרי היא כא"א גמור' אלו כתבו הרי היא אחרי מיאונה כקוד' מיאונ' היה מספיק אבל לכתוב א"א גמורה אף על גב שבודאי כל כוונתם לשם שמים ולהחמיר יש לנו לדקדק על הלשון פן ח"ו עמי הארץ ילמדו מתוכה לשקר ותהיה חומרא דאתא לידי קולא. כי יאמרו א"א גמורה היא ואם יקדשנ' אחר יאמרו אין קידושי שני קידושין ותצא מן השני בלא גט או יאמר אין קידושין תופסי' באחותה כדאיתא בפ' האיש מקדש בשיטה קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה כו' וע"ש וחששא זו פן נפיק מינן ח"ו חורבה הביאני עד הלום לגלות שיש כאן מקום שמיאונה מיאון ואתם רבותיי עליכם מוטל לעיין ולתקן אם יש לחוש אם לא יתפייסו להיות יחד דאם יתפייסו להיות יחד איפשר לומ' שהקידושי' שניי' יוכיחו שאיננה א"א גמורה גם על הקידושין שניים אם יתפייסו להיות יחד כאשר מן הנכון אם הקידושין צריכין ברכה ואף אם למדתי סניגוריא על מהררי"ף מכל מקו' הלב יודע מרת נפשו אם לעקל אם לעקלקלות ולא ישא עליו חטא על ה"ה מהר"ר ד"ץ ויפייסו כי אח' כוונת