מהר"י מינץ מח

יוסי עדיף משיעורא דר' עקיבא עכ"ל. אם כן חלוקין הם אם הלכה כרבי עקיבא או כרבי יוסי ואם כן לרש"י דרבי יוסי קאי אבגרות וע"כ סימני נערות למטה הימנו ובדורנו אין לנו להכריע הלכה כדברי מי ואם כן הוא שסימן העליון מצטרף לתחתון שסימן גמור הוא לכ"ע אפילו לבת ט' שנים ויום אח' ולמעלה כדפי' אם כן אינה יכולה למאן אף לדעת רבינו ברוך ס"ה ומטעמיה וכל שכן דמצטרף עמו גם כן תקנת הרמ"מ ז"ל וטעמו ולכן מיאון מר' סולק' אינו מיאון ולא תינשא לאיש אחר בלא גט כאשר נגזר עליה ולכל זה אני מסכים מטעמים שפי' ודעת מהררי"ף בטילה ולא תזכר ולא תפקד ולא תעלה על לב לעולם. תנן במסכת נידה בא סימן התחתון עד שלא בא העליון חולצת או מתיבמת בא העליון עד שלא בא התחתון אף על פי שאי אפשר רבי מאיר אומר לא חולצת ולא מתייבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתייבמ' מפני שאמרו איפשר לבא לתחתון עד שלא בא העליון אבל אי' איפש' לעליון לבא עד שלא בא התחתון וקאמר בגמ' בשלמא לר' מאיר היינו דכתי' שדים נכונו ושערך צמח אלא לרבנן איפכא מיבעי ליה ה"ק כיון ששדים נכונו בידוע ששערך צמח ומקשה עוד בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב בעשות מצרים דדיך למען שדי נעריך אלא לרבנן איפכא מיבעיא ליה ה"ק כיון שבאו דדיך בידוע שבאו נעריך. ופרש"י שדים נכונו והדר ושערך צמח אלמא עליון דקדים בעשות מצרים דדיך שהיו מצריים משחקי' בך וממעכים דדיך למען שדי נעוריך כדי להתנאף ולזנו' בך כשתהיה ראויה לאשה ותבאי לימי נערות שדי לשון השלכה כלומר עדיין היו שערות נעורך עומדין להשתלח ולצאת אלמא דדין קדמי משמע שהמיאוך גורם החימוד והחימוד גורם לסימנין שיבאו ואף על גב דרבנן מיישבין קרא בעניין אחר מכל מקום בהך סברא מודי' אם כן קטנה שנתקדשה ונישאת וכל שכן אם נבעלה דהוו כולהו מאן לימ' לן דלא בעי' בדיק' בסימני בוחל ויש לחוש שמא גדולה היא כיון דיש לה תקנה בגט דהא דפסקינן דהילכתא דתוך הזמן כלפני הזמן היינו כשלא בא סימן העליון אבל אם בא העליון אפילו בקטנות' הויא גדולה מדאורייתא וא"כ דבכ"הג דנשאת ונבעלה דיש סברא לומר דגדלו סימניה כדפי' יש לחוש לספיק' דאורייתא וצריכה בדיקה כמו לחליצה דצריכה בדיקה לכתחלה בקטנות' אלא בדיעבד סמכינן אריבוי שערות כדאיתא במרדכ"י ובהך עובדא לא שייך למימר הכי ואם כן יש לחוש הכא אם לא בדקו כיון דיש תקנה בגט. ועוד נראה לומר דלאו מילתא פסיק' הוא ולא ברירה לתוס' לפי משמעות לשונם דודאי הילכת' דתוך הזמן כלפני הזמן דז"ל בפרק יוצא דופן בדיבור קטנה כל י"ב שנה ממאנת להך לישנא אין להוכיח דתוך הזמן כלפני הזמן דהא דממאנת היינו דבדקו ולא אשכחו או כמו שמעמיד במסקנא דלא בדקו אבל היכא דאיכא שערות מצינו למימר דהוי כלאחר זמן ואינה ממאנת ומכל מקום נר' דהלכה דתוך זמן כלפני זמן דלמ"ד כלאחר זמן איתותב ורב נחמן דאמר נמי לעיל כתנאי דחי ליה תלמודא וגם בלישנא קמא פסיק רבא בהדיא דתוך זמן כלפניי זמן עכ"ל. מדקאמרי התוס' ומ"מ נראה דהלכה דתוך זמן כלפני זמן ולא אמרו מ"מ הלכה אלא נראה משמע דאינ' ברור אלא מסתברא לומר והיינו דראוי לחוש לחומרא כלומר לכתחילה ונדון דידן חשוב כמו לכתחילה כיון דיש תקנה בגט. ועוד סברא לומר דר"ל נראה הלכה מסברא ולא הלכה פסוקה מדהאריכו בלשונם לבאר ולפרש דללישנא בתרא אין להוכיח דתוך הזמן כלפני זמן משו' דאיכ' לאוקמי בשני פני' כגון דבדקו ולא אשכחן או שלא בדקו אלא משום דנראה להם דהוכח' שלהם דהלכה דתוך זמנו כלפני זמן לאו הוכחה ממש ונר' להם דיש לחוש לכתחילה שמא תוך זמן כלאחר