מהר"י מינץ מו

הושוו בסיגנון א' שהמיאון אינו מיאון אבל צריכה גט להתירה לינשא לאחר בדור הזה שנתמעטו הלבבו' והידיעה בענין המיאון בעוה"ר וגיזמו וגם גזרו עליה שלא תינש' לאחר כי אם בגט או תפייס בעלה הרב יצ"ו ותחזור אליו בקידושין שניים יען וביען כבר נתבטלו קידושיה הראשוני' ע"י מיאונ' ויש להם להתגדל בו ולתלו' באילן גדול הגאון מהר"ר מנחם מרזבורק ז"ל שאיזן וחקר ותיקן שלא למאן בזמן הזה וכל אחד ואחד מהלומדים יצ"ו אחוז חרב להביא ראייה לדברי הגאון ז"ל שראוי להחמיר בזמן הזה שלא למאן וכל שכן אם המיאון על ידי לימוד מאחרים ועל הלימוד נחשד מהררי"ף. והנני רואה שראש המדברים לדון בזה הדרוש הוא הדברן הגדול הגאון מהר"ר יעקב מרגלית זצ"ל והוא הביא דברי הרמ"מ ז"ל, גם נתן ברכתו על מהררי"ף לטותא דרבנן ר"ל שמתא שם מיתה שהרי לא הזכיר אצלו לא יצ"ו ולא שיחי' כמנהג. עוד בקש הגאון למסכימין לדעתו מרוב ענוותנותו ז"ל כדי לבטל דעת מהררי"ף ברוב ובראותי כוונת הגאון אמרתי אל לבי אף על גב דכבר בטל דעת מהררי"ף ברוב ברובה דמינכרא ואפילו לא גזר הרמ"מ ז"ל שלא למאן ומחדש גזר הגאון ז"ל שלא למאן והסכימו הלומדים יצ"ו ועל ידו עם ראיותם ונימוקם שעמהם שלא למאן כדי היתה העדה הקדושה יצ"ו לסמוך עליהן אפילו שלא על ידי הדחק שלא לפרכס ולסרב ולהרהר אחריהם והמהרהר אחריהם כמהרהר אחרי השכינה. ואיסורם אשר אסרו במקומם עומדים. כל שכן כשיש תקנת וגזירת הרמ"מ עמהם ולית דין צריך בשש ואחרי ראותי כוונת הגאון ז"ל ורצונו להסכים עמו בכלל וסתמא איתמר דמשמע כל אדם אפילו אם בעצמו אינו כדאי שהרי כתב בכתב הרביעי שביריעה וז"ל וכל מאן דאית ביה ריח תור' מושבע ועומד כו' על כן באתי ליטול שובה מכשוריה להיות סניף להסכמתו ולהסכמת הלומדים יצ"ו ולהביא ראייה על המנהג ומסתברא לנהוג שלא למאן משום גזירה אחרי שהוסכם שהרמ"מ ז"ל גזר לבטל המיאון אף על גב שיש כתב אחד ביריעה המתחיל רובי טובות לאלפים ולרבבות כו' משמע שהוא העתק' מספר הרמ"מ ז"ל והזכי' שם שני טעמים לגזור אחד דאתי למיטעי ולומר א"א יוצאה בלא גט הטע' השני שמא יעשו המיאון בפני עמי הארץ והם אינם בקיאין בזמן המיאון ובשאר דברי' התלויין בזה כו' ומזה אין ראייה לדברינו כי זה הכתב אינו אלא בקשה להסכים שלא למאן כי זה סיומ' של אותו כתב וז"ל לכן אדוני ומורי עליך מוטל למחו' בו ולגזור שלא תצא במיאון כי את גדול דורינו ולדברי' יסכימו כל בני מדינה ושלום תורתך יגדל נצח כא"נ תלמיד' מנחם בן הר' פנחס מעיל צדק עכ"ל גם מתוכו מוכח שהמיאון היה על ידי מלמדין מבית דין אלא על דברי הגאון זצ"ל ועל ה"ה ר"ג מהר"ר פנחס יצ"ו שכתב וז"ל הא קמן שכתב הרמ"מ בספרו בב' מקומות שאין להתיר מיאון בזמן הזה בחד מקום כתב באריכות ובטעמים ובחד מקום בקיצור ובסתם שאין להתיר מיאון בזמן הזה עכ"ל גם בזה קא סמיכנא על רבותינו לומר שקידושי מר' סולקא יצ"י היו באופן שצריכה מיאון ולא באתי אלא כיהודא ועוד לקרא לאפושי חד גברא ולהביא ראייה שראוי להרחיק המיאון כדברי הרמ"מ ז"ל ולהסכים לדעת הגדולי' המתים ז"ל והחיים יצ"ו ואף אם קלושות וקלות הראיות יהיו סניף וזנב לאריות על דרך קרב לגבי דהינא ואדהן. תנן בפ' עשרה יוחסין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמה' בקירוב בשר הגדילו זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה וקאמר עלה בגמרא וכמה אמר רב אדא בר עזה אמר רב אסי תינוקות תשע שני' ויום אחד תינוק בן י"ב שנים ויום א' איכא דאמרי תינוקות בת י"ב ויום א' תינוק בן י"ג ויום א' וזה וזה כדי שיהא שדים נכונו ושער' צמח