מהר"י מינץ מה

לדברי ר"ח מדתנן פב"ש כו' ומה שהקש' ר"ב מממזר כו' כבר תירצו בתשובת הגאונים דמומר גרע מכולם ומביאין ראייה מספ"ב דיבמו' ממה ששנינו שם מי שיש לו אח מ"מ ולא קאמ' מי שיש לו אח כל עיקר וע"ש גם ר"ט הבי' ראיי' מן הסמ"ג דגבי מומר נתבטל האחוה מש"כ בממזר. גם קידושין תופסי' מדאוריית' בממזר למאן דאית ליה קידושין תופסי' בחייבי לאוין מה שאין כן במומר לרבינו טוביה שכתב דקידושי מומר חומרא בעלמא הוא דמשמע שאינו אלא מדרבנן וכן משמע מדברי ר"י א"ז ומדברי בנו רבינו חיים שיסד הסא"ז כאשר כתב ר"י א"ז אלעיל וז"ל מיהו ישראל מומר שקידש קידושיו קידושיו כו' ולשון ומיהו משמע שר"ל אף על גב דגוי שקידש בזמן הזה אין חוששין לקידושיו אפילו במקום דשכיחי עשרת השבטי' מיהו בישראל מומר חוששין לקידושיו והיינו חששא בעלמא וכן משמע מלשון בנו שכתב וז"ל גוי שקידש בזמן הזה אין חוששין לקידושיו אבל ישראל מומר שקידש חוששין לקידושיו עכ"ל והיינו חשש' בעלמא כדעת רבי' טוביה בההיא דקידושין הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו דפירוש חומרא בעלמא לרבינו טוביה והנה מה שכתב בסא"ז ולפר"ח אפילו היה יהודי בשעת נישואי אחיו אם היה מומר בשעת מיתת אחיו אינו לא חולץ ולא מייבם כתוב בסא"ז שלי מבחוץ מכתיבת למדן כתיבה ישנה ישנה ישנה וז"ל וצ"ע בדברי הרמב"ם שכתב מי שיש לו אח מכל מקום זוקק אשתו לייבום ואפילו עובד ע"ז ושמא יש לחלק בין עובד ע"ז למומר גמור והיינו כר"ט ומוכח מדבריו דמומרין בזמן הזה אף על גב שדנין אותם דהוו מומרי' לתיאבון מכל מקו' גריעי טפי ממומר להכעיס לדבר אחד כיון דסוף סוף עובר על כל התורה אע"ג דלתאבון קא עביד וסיום דבריו מרבי טוביה לעיל בתשובה מכל אלה היה נראה להתיר יבמה שנפלה לפני מומר כפר"ח אלמא דעתו נוטה לדעת ר"ח אם כן דבר פשוט הוא דאיכא למימר דבנדון דידן דכבר נשאת מודה דדנין כר"ח להתיר. ומ"ש על הראייה ממהר"ם דבאירוסין איירי כדאיתא בתוס' ס"פ הגוזל קמא ואין משם ראייה ליבמה מן הנישואין כו' יש להאריך אם יש תנאי בנישואין או לא ובאיזה עניין מועיל התנאי ובאיזה עניין נתבטל בשע' הנישואין שהתנאי בטל ומכל מקום הקידושין קידושין כדאיתא בתוספ' בפרק המדיר ולפי שנראה לי שאי' בו צורך לנדון שלנו קצרתי מסקנא דמילתא אחר שהא"ז פסק דק"ל כר"ח דהיינו הלכ' למעשה דאפילו המיר אחר הנישאין ומת אחיו אחר כך דלא בעינן חליצה ומותרת לינשא כ"ש בנדון דידן דכבר נשאת וכל שכן כיון דאיכא נמי ר"ת שמביא ראייה לדברי ר"ח. ורבינו טוביה שנוטה גם כן אחר דעת ר"ח וגם הגאונים אי ס"ל דקה"מ רק מדרבנן לחומרא כדמשמע מתוך דבריהם איכא למימר דבדיעבד אם כבר נשאת מודו דלא תצא. ואפילו על רש"י איכא למימר אי שמע טעמים וראיות של אחרוני' הוה הדר ביה וכן רב יהודאי גאון בעל ה"ג. וגם בטור איכא למימר דכולהו ס"ל כפר"ח הכל כדפריש לכן אני מסכים עם מעל' כ"ת דלא בעיא חליצה ומותרת לבעלה. ובמטו שאל יאשימני שום אדם על מה שהארכתי ובהרבה מקומות כפלתי הדברים ללא צריך כי הסיבה היא שהוראה זו דבר חידוש היא והנוסחאות מן התשובות מוטעות מן הסופרי' ולא הוגהו וגם צ"ע רב עם מה שרבו בה הדיעו' ואל דעות יצילנו משגיאו' ויראינו ישועות הנבאות כה תפילת המעתיר הטרוד:

יג למען אחי ורעי יצ"ו אדברה נא שלום. הנה עתה קרוב וסמוך לפסח רצ"ב לפרט קטן באו לידי חבילות חבילות מתשובות מרוב אחינו ורבותינו מארץ אשכנז יצ"ו על דבר המיאון ממר' סולק' דהות נשואה מקדמת דנא לאהו' ועמיתי בתור' ה"ה מהר"ר דוד צענר יצ"ו וכולם