מהר"י מינץ מד

כיון שכבר נישאת ועל פי ת"ח שמותרת לבעלה ולא תצא מהתירה הראשון כאשר פסק מעלת כ"ת גם ראייה גדולה יש ממה שכתב המרדכ"י מרבי אברהם הגדול שכתב ותימא היא איבעי חליצה ממנו והיינו או משום עיגון שצריכה להמתין עד שיחלוץ וגם שלשה חדשים אחר כך או משום דרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו ר"ל שלא לפסול אשה לכהונה בחליצה הא איפשר באופן אחר ואף כי יש לדחות דמיירי במומר בשעת נישואין ומיתה קצת דוחק הוא כיון דמומר סתמא קאמר ותולה טעמו הלא במקום ערוה הוא וקנאין פגעו בו כו' ומה שכתוב בתשובה בסדר נשים יש דברים בגו דברים תמוהין שרש"י בעצמו כתב שנתנו טעם לדבריהם דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ואם כן הוא כאילו התניתה שעל מנת כן נתקדשה לו ע"מ שלא להתייבם לו כמה שכתב מהר"ם נמצא שאין כאן זיקה אם כן מה כתב רש"י שדבריהם סותרים הא"ז הלא לטעמם אין כאן זיקה ועוד כיון שהמיר נתבטלה האחוה מזיקה דכתיב כי ישבו אחים יחדיו כדמשמע בתשוב' הגאונים לעיל ובדברי רבינו טובי' לעיל בתשוב' והביא ראייה מן הסמ"ג והוסיף לכתוב ולפסוק דקידושי מומר דרבנן ומסכים לדעת ר"ח ועוד דבמרדכ"י כתוב שלא נתנו שום טעם ואם כן למה נניח תלמוד ערוך דהיינו ר"ח והגאונים שהסכימו עמו ומחזיקין פירושו ומסייעין לו בראיות סיוע שיש בו ממש ונחזיק בתשובות שיש בהן תמוהות ופרכות. וכל שכן דאיכא למימר על המחמירי' אלו עלה על לבם מה שכתבו האחרוני' הוו הדרי בהו וכ"ש וק"ו כיון דאיכא למימר מה שהחמירו חומרא בעלמא הוא מדרבנן א"כ בנדון דידן שכבר נשאת ע"פ חכמים כאשר כתב מר בכה"ג כולם מודים דלא תצא ומדלא הביא בעל התשובות גם דברי מהר"ם שכתב אעפ"י שהבאתי ראייה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י ש"מ שדעתו להקל דמסתמא כל דברי מהר"ם היו ידועים אצלו שהרי מהר"ם רבו מובהק היה ומה שכתב בעל הטור א"ה מרב שרירא גאון הבאתי לעיל. ומה שכתב עליו ולא ידענא מה חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאת או לא הרבה חילוקין יש כדלעיל ונוכל לומר דס"ל כפר"ח דמיתה לבדה מפלת ואם כן אין חילוק ולכך כתב לא ידענא חילוק כו'. ומ"ש רב יהודאי גאון אי כדנסבה בעלה היה היבם מומר לא בעי חליצה נוכל לומר כדי להשוות הדיעות דסבירא ליה כר"ת אלא דס"ל אפילו חוזר בתשוב' קוד' מיתת הבעל דהוי אחיו בשע' מית' אפי' הכי לא בעיא חליצ' כיון דבשע' קידושין היה מומר על דעת כן לא קדשה נפשה וה"ה אם לא היה מומר בשע' קידושין והמיר אחר כך לא בעיא חליצה אם לא חזר בתשובה קודם מיתת אחיו דלא אחיו הוא בשע' מיתה ומיתה מפלת ומ"ש ואם היה הבעל מומר וישבה תחתיו ומת בהמרתו בלא בני' אינה צריכה ייבום דהא לאו אחיו הוא ואין זקוק לה חליצ' איכא נמי למימר דכל שכן אם היבם מומר אפילו אם המיר אחר הקידושין דהא ע"כ לישנא ואם היה הבעל מומר כו' משמע שהיה ישראל כשר בשעת קידושין מדלא קאמר ישראל מומר שקידש ומת בלא בנים ואם כן יש לדון ק"ו ומה זה הבעל שקידש בידים קידושי דאורייתא אפילו הכי אתא לישנא דאחים כי ישבו אחים יחדיו ומפקה מידי זיקה ולא בעיא חליצה. זיקה דיבם דאתיא ממילא ואין בה אלא לאו ק"ו דאתיא לישנא דאחים ומפקה מידי זיקה ולא בעיא חליצה. ומ"ש עליו הטור ולא ידענא למה לא תהיה אשת מומר זקוקה ליבם היינו משו' דס"ל דמה שהוא מומר לא מפקה ליה מתורת אחין אבל מכל מקום נוכל לומר דס"ל כפר"ח דמיתה מפלת ולא בעיא חליצה ובתשובה המתחלת כתב א"ז כו' כתב בהדי' וקיימ' לן כר"ח גם שם כתב ור"ב הביא ראייה