מהר"י מינץ מא

הגדול מומר והקטן הלך למדינת הים אם המומר יכול לחלוץ מפני תיקון העיגון והשיב שלא לעשות מפני שיש לה יבם ישראל ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא עכ"ל המרדכי וז"ל התשובה בסדר נשי' יבמה שנפלה לפני יבם מומר צריכה חליצה ואין לנו חילוק להתיר בין שקדשה הבעל ואח"כ המיר בין שהמיר לפני הקידושין שהמומר הרי הוא כישראל לכל דבריו שנאמר חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא ואין לנו לחלקו מדת ישראל אלא שאינו נאמן באיסורין הואיל ונחשד עליה' ויינו יין נסך הואיל וחשוד לע"ז אבל קידושיו קידושי' וגטו גט וחליצתו חליצה כללו של דבר הרי הוא כישראל חשוד והתשובה שנמצאת בתשובת הגאוני' שאם המיר בשעה שקדשה אינה צריכה חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה אין לסמוך על זה ודבריהם סותרין זה את זה שאם זיקתו זיקה וחליצתו לאח' שהמיר מה לי קדשה קודם לכן ומה לי קדשה אחרי כן הרי הוא מוחזק כישראל להיות חליצתו חליצ' ואם בהמרותו נחשב כנכרי גמו' היאך הוא שתה' חליצתו חליצ' ע"כ אין לה תקנה אלא בחליצה וצור ישראל יאיר עינינו במאור תורתו שלמה בר' יצחק ע"כ תשובו' רש"י ומ"ו רבי מאיר זצ"ל הביא ראיה לדברי הגאוני' דהיכא דליכא יבם אחר אלא המומ' פטורה מן החליצה מדפרי' ס"פ הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני יבם מוכה שחי' תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא ומשני דניחה לה דטב למיתב טן דו כו' אם כן לגבי מומר דליכה למימ' הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנ' על דת אדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא היכי דמומר היה בשעה שנתקדשה לאחיו דאסקא אדעתא והוה ליה כאלו התנית' על מנת שלא תתיב' לו עכ"ל מ"ו רבינו זצ"ל בחידושיו פרק הגוזל קמא עכ"ל במיימוני ז"ל הטור אבן העזר כתב רב שרירא גאון נפלה לפני מומר כגון שהורתו ולידתו בקדושה וחזקה לייבום ומתעגנא עד דחליץ לה ורב יהודאי גאון כתב אי כדנסבה בעלה הוי יבם מומר לא בעי חליצה מיניה ואם היה הבעל מומר וישבה תחתיו ומת בהמרותו בלא בנים אין צריכה ייבום דהא לאו אחיו הוא ואין זקוק לה חליצה ע"כ ולא ידענא למה לא תהיה אשת מומר זקוקה ליבם וגם מה חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאה או לא עכ"ל הטור א"ה. (בכאן שייך תשוב"ה המת חלת כת"ב א"ז ולא מצאתי"ה). ומעתה אתחיל ואמר מה שהתחיל וכתב הר"י א"ז כתוב בתשובת הגאוני' שומרת יבם שנפלה לפני מומר לא משתרי לעלמא עד דחליץ ליה דהא אע"ג דהמיר בקדושתי' קאי וק"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין עכ"ל. אפשר שכיון ורוצ' לומר תשובת רש"י או דעת רב שרירא גאון שהביא הטור א"ה כדלעיל אף על גב שרב שרירא תלה טעמו בהורתו ולידתו בקדושה לכך זקוק' לייבום והתשוב' מהגאונים כתבה דהא אף על גב דהמיר בקדושתי' קאי וק"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין אלמ' בתפיס' קידושין תלי' מילת' ולא בהורתו ולידתו בקדוש' וראיה שר"י א"ז כתב קודם התשובה הנ"ל בסמוך לה לעיל מינה ממש בדין נכרי שקידש בזמן הזה וז"ל אמר רב יהודה אמר רבי אסי נכרי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושיו כו' עד כי אמרית קמיה דשמואל אמר לא זזו משם עד שעשאים נכרים גמורים כו' עד ועד כאן לא פליגי אלא בדוכתין דקביעי אבל בדוכתין דלא קביעי לכ"ע אין חוששין לקידושי נכרי ואפילו בדוכתא קביעי פר"ח דליתא להא דרב אסי מיהו ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין כדתניא ס"פ החולץ גבי גר טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו ואמרי' למאי נ"מ דאי הדר ביה ומקדש בת ישרא' מומ' הוא וקידושיו קידושין הא למדת דישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה גט דישראל רשע הוא עכ"ל. מכל מקום איכא למימר דלא פליגי על רב