מהר"י מינץ מ

כדמפרשי רבנן דמתיבת' דקדש' אחיו כשהי' אכתי ישראל דהנהו נישואין הראשונים מפילין ואיכ' אח מומר דאינו זוקק אשת אחיו לייבו' כשהמיר מקמי נישואי דאח ואיסור' דיבמ' קליש לי' וקידושי מומ' בידים ליכא הכא ולתקנת עגונות חיישינן מאי אמרת דילמא הדר ביה וקא רמיא עלה מצות ייבום כיון דנישואין הראשונים לא הפילו ומיתה נמי לא הפיל' דאכתי מומר והאי הדר ביה בתר הכי לא משגחינן דהא א"ר יהוד' אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה ואעפ"י דלא הוצרכו לסהודי על תשובת הגאונים שכדי הם לסמוך עליה' כתבנו לידידינו לפי מיעוט דעתינו סמך וראייה וליכא לאוזוזי כלל מינה והמקו' ב"ה יאיר עינינו בתורתו. ממה שכתב בזו התשוב' כיון דנישואין הראשוני' לא הפילו ומית' נמי לא הפיל' דאכתי מומ' הוי אי הדר ביה בתר הכי לא משגחינן משמע אבל אם היה מומר בשעת נישואי אחיו וחז' בתשוב' ואח"כ מת אחיו והיו שניה' בדת ישראל בשע' מיתה אז זוקק אשת אחיו לחליצה ולייבום אף על פי שהי' מומ' בשעת נישואי אחיו וכן נרא' בעיני אני המחב' ראובן ושמעון אח' והמי' ראובן ונש' שמעון אשה בשע' המרותו של ראובן ואח' כך חזר ראובן בתשוב' ומת שמעון הואיל ובשעת מיתת שמעון כבר היה ראובן מחזיר בתשוב' הרי הית' להם ישיבה אחת ביהדות וזוקק את אשת שמעון לחליצה ולייבום שהרי קיימ' לן מיתה מפלת והוה ליה האי ראובן שחזר בתשוב' כאלו נולד לאח' נישואי שמעון דאמר פ"ד אחין ולרבה הניחא אי סבר ליה כרב אשי זו הוא למעוטי מת בלא גירש פירו' ולרבה דאומר מיתה מפלת ומסקנא על כרחך כרב אשי סבירא ליה ופירש ר"ת דהלכתא כרבא וכרב אשי וכיון דהילכתא דמיתה מפלת מעתה אפילו היה מומר בשעת נישואי אחיו הואיל והיה יהודי בעל תשובה בשעת מיתת אחיו הרי מיתה מפלת וחולץ או מייבם. ואפשר שגם רב נחשון גאון וספר בשר על גבי גחלים סוברים כן שהרי לא ראינו מפורש בדבריהם שאף על פי שחזר בתשובה קודם מיתת אביו שאף על פי כן יבמתו יצאה בלא חליצה אלא שכתבו שהנישואין הראשונים מפילין ולפר"ת שפסק מיתה מפלת אפי' היה יהודי בשעת נישואי אחיו אם היה מומר בשעת מיתת אחיו אינו לא חולץ ולא מייבם שהרי מית' מפלת ובשעת מית' לא היה יהודי עכ"ל האז"ג וז"ל המרד"כי שלי וכן מצאתי אות באות במרד"כי אחרים. גר' בפרק הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה מצאתי כתוב בתשובת הגאוני' יבמה שנפלה לפני מומר דפטורה מן החליצה ומן הייבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביאו שום ראייה לדבריהם וכתב רש"י בתשובה אחת דלא סמכינן עליה כלל כי אף על פי שחטא ישראל הוא לכל דבר ואם קדש קידושיו קידושין וחולץ ולא מייבם. ונראה למר"מ להביא ראייה לדברי הגאונים מדפרי' בפרק הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעת' דהכי לא קידשה נפשה מעיקרא ומשני מינח ניחא לה דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אבל לגבי מומר דליכ' למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנ' על דת לבא בגויות וכל זמן שהיא בידה אנן סהדי דלא ניח' לה ואם כן נפקא אף בלא חליצה אם אין שם יבם אלא הוא וכתב הר"מ אף על פי שהבאתי ראייה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י כאשר בא לידי מעשה מזה. ומצאתי כתו' בשם הר"ר אברהם הגדול על יבמה שנפלה לפני מומר וז"ל תימא הוא איבעי חליצה ממנו הלא במקום ערוה הוא וקנאי' פגעו בו כי גם הנבעלת לנכרי קנאים פוגעים בה. ושאלו למורי הר"מ על יבמה שהיו לה ב' יבמין