מהר"י מינץ לז

כהונה ונוכל לו' מה מהני ליה רמא' ברמאותי' וזייפנא בזייפנותיה ודרך משל לסימנ' בעלמא הוא ענה אשר מצא את הימים הוא היה פסול לפיכך הביא פסולים לעולם ואולי לעתיד יתן את הדין אם אתבע עולבני מההוא תלמיד שאינו הגון והנהו דעמיה וגם מזה לא אאריך כעת. אכן גליתי דעתי למה אני מסכי' שמהרר"א מזרחי לא הסכים עם המוחר' כי אין אנו יכולי' להתיר גזיר' הגאון ז"ל ומה מאד אני מתמיה על המשכילים דרי קהילת קורפא החרדים על דבר ה' יצ"ו למה מועלים ומקילין בחרם הגאון ר"ג מ"ה ז"ל הלא אין ספק בדבר כאשר ימצאו פסקי הראשון ביד אהובי ה"ה מהר"ר מנחם רוש"ו יצ"ו וגם דבריי האחרונים ימצאו ביד הישיש ומשכיל אהובי הח"ר עזרא רוש"ו אחיו יצ"ו ולא מבעיא אחרי שקיום החרם בשב ואל תעשה שלא היה להם להקל אלא אפילו היה בקום ועשה לא היה להם להקל בחרם הגאון ז"ל. וכ"ש וק"ו אחרי שהמוחרם עבר גם כן תקנתם דכל העובר על תקנת הצבור בר מלקות הוא כאשר פסק רש"י והמרדכי מביא בשבועות וכן פסק הסא"ז בסוף הלכות מ"ק. לכן הנני מזהירם כפי הכח הניתן לי שלא ימעלו עוד בחרם הגאון ז"ל ובקשתי להח' עזרא רוש"ו הנ"ל שיאמר ויודיע ברבים אשר כתבתי בזה הדרוש במה שידוע לו על כן מכל הנ"ל דבר פשוט הוא כביעתא בכותחא גרשון בונ"ו פאצ"ו הנ"ל הוא מוחרם ומנודה לשמים ולבריותיו להקל בזה כלל גם אין לסמוך על הוראותיו ולא מבעיא הוראות הנוגעים בעריו' ועדיות אלא אפילו סתם הוראות. ואשר הורוני מן השמים כתבתי נא' הטרוד יודא מינץ. יא אדברה נא שלו' לידידי היקר ונעלה הח"ר מנחם יצ"ו וע"ש כל אשר לך יצ"ו ראיתי אשר השגת ע"ד קידושי האנוסי' וחליצותיה' שאני חושש ח"ו לקידושיהן בההיא דאמרי' ספ"ק דיבמות גוי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושיו דחיישי' שמא מעשר' שבטי' הוא בדוכתין דשכיחי וטעם דעת כבודך דמ"מ אין לחוש כיון דהקידושין היו בפני פסולי עדות דאורייתא והמקדש בפני פסולי עדות דאורייתא מותרת לשוק ולא בעיא גט כדעת רבי שמואל בן חפני כהן והגאונים אשר עמו כדאיתא במרדכי פרק זה בורר וכן דעת מה"רם כדאיתא בתשובת סמ"ג שהתיר אשה בלא גט שנתקדשה רק בפני ראובן ובפני בן אחותו וטעמו דידי כי דרשתי סמוכין מהאנוסים שבמלכות שמקדשין בצנעה ולוקחין לעולם שנים או שלשה ישראלים כשרים או לכל הפחות אחד כשר שעושה הברכה ומסתמא גם הם נהגו כך ואם כן הוי להו לכל הפחות המקדש בעד אחד ושניהם מודין ואף שה"ג מקילין מכל מקו' הס"מג הביא הה"ג אבל הוא כתב וראוי להחמיר וכן פסק מהר"ם וכן הביאו המרדכי פרק ג' דקידושין ועוד וכי אין לחלק בין פסולי הגוף דהיינו הפסולים מחמת קורבה כמו משה ואהרן שאין להם תקנה לפסולי מחמת מעשה כגון גזלן ואוכלי' דב' האסור ויש להם תקנה ע"י חזרה או תשובה והא אמרינן בקידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור הרי זו מקודש' חיישי' שמא הרהר תשובה בלבו והדב' הזה צ"ע גדול במרדכי פרק קמא דגיטין וע"ש וכל שכן אילו האנוסים שתחילתן באונס וכל השתדלותן לחזור לדתינו ור' שמואל ב"ח הכהן כו' וגם מה"רם לעיל לא דבר ולא הקיל אלא בפסלי עדות בגופן ובאותה תשוב' שרמזתי לעיל הסמ"ג שהתיר מה"רם בלא גט האשה שנתקדשה לפני שני עדים שהיו ראשון בשני יש שכמה גדולים חלקו עליו וכתבו שאין להתירה בלא גט ואחד מהם הרב משפי"רא שהיה רבו של מה"רם ואחרי שיש שחולקים עליו והצריכו גט אף המתקדשת בפסולי עדות דאורייתא ואנו לא ידעינן כל דעתם אף על פי שלפי תשובתו לא חזר בו