מהר"י מינץ לה

אשה ושלא להוליד בנים אף על פי שלא גזרו מ"מ גורם שאין כופין להוציא במקום ששהה עמה עשר שנים אע"ג דבטיל מפ"ו ולא אמרינן משום מצות פ"ו ניכוף אותו להוציא כדי לקיים מצו' פ"ו ואלו לענין יבום לא אמרי' דיגרום מה שאמרו דין הוא שנגזור על עצמינו כו' וגזירת הגאון שלא יכופו אותה ליבם או לעשות פשרה עמה אלא יחלוץ. אלא ודאי מצות ייבום יותר גדולה ממצות פ"ו ולית דין צריך בשש. והסברא נותנת משום דפ"ו יש לה היתר אם לא מצא אשה שתרצה להנשא לו או שתורתו אומנותו כבן עזאי אבל הכא מייבם אותה בעל כרחה וכן אפילו מי שתורתו אומנותו שהרי היא זקוקתו ומן השמים הקנו לו. ולמ"ד מצות יבום קודמת והתוס' ס"פ ח"ה מסופקים בדבר דמקשינן התם דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה תימא והא כתיב פרו ורבו ושמא על אותם שכבר קיימו פ"ו והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יוליד אלא בן ובת עכ"ל התו' אלמא דתו' הקש' בלשון שמא. וכ"ת תאמר ראבי"ה ס"ל כתו' דס"פ ח"ה וראבי"ה ואביאסף פליגי אהדדי איברא קבלה היא בידי שראבי"ה הוא אבי העזרי והוא אביאסף וכבר הוכחתי בפסק אחר משתי תשובות במרדכי אחת בפרק קמא דבבא בתרא והאחרת במרדכי במסכת מגילה בפרק בני העיר שראבי"ה הוא אבי העזרי ושהוא אביאסף מההיא דלעיל שכתב בה וכן פסק ראב"ן זקיני ומסיימת אביאסף והדבר ידוע שראב"ן היה זקינו של ראבי"ה כי ראבי"ה היה בנו של רבינו יואל ורבינו יואל היה חתנו של ראב"ן כמוכח במרדכי במסכת ראש השנה בתשובה מעשה היה בשנת תתקמ"ה כו' ושם כתב ורבינו יואל הלוי חתנו דראב"ן כתב איני יכול לעמוד על דברי מורי חמי כו'. וע"ש. ועוד זאת בתשובה דלעיל המסיימת אביאסף מסיימת בתוס' מאלפס ראבי"ה אלמא ראבי"ה ואביאסף חד הוא הרי מכל הנ"ל מוכח שאין הנדון דומה לראיי' אלא כאוכלא לדנא והארכתי בדרוש אולי יבין וישכיל המוחרם וישיב מדרכיו הרעים. כי רואה אני וגם ידוע לי שאין בו לא תורה ולא סבר' לא דעת ולא בינה אלא כשדה בור שאין בו צמחים ראויים לבני אדם אלא שרשי ראש ולענה המזיקי' לבני אדם וסימנך הבו"ר רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבי' יש בו וממה נפשך מוכח או אין בו ידיע' ולא פלפול ולא טעם ולא סברא ואינו בר הוראה או אינו בר אמונה או שניהם כאחת ואינם טובים דאילו היתה בו ידיעה כו' היה מוצא לנפשו עזר ותרופה וראייה להתיר על הדרוש כי הדבר נוגע בנפשו ובכבודו והיה לו להראות לאחרים ראייה למה נשאו לבו ליקח שתי נשים. ולא יתלה עצמו בהוראות אחרים ואם אינו יכול למצוא התיר היה לו לחזור מרשעתו אלא ודאי בר עבירה הוא ועל כן אין לסמוך על הוראותיו. וכל הנ"ל מכריחני לומר שמשיא שם רע לאהובי ה"ה מהר"ר אליה מזרחי יצ"ו. ועוד שמתוך התחלת תשובת ראבי"ה מוכח שקודם זאת התשובה כתב ודיבר מזה הדין דהיינו מגזירת הגאון ז"ל וכן הוא והוא ספר התרומ' כדלעיל שהביא המרדכי קודם התשוב' מראבי"ה ואין מפסיק ביניה' וא"כ אי ראה תשובת ראבי"ה א"כ ראה ג"כ מה שכ' ס' התרומ' ובר מינן לחשוד הרב הנ"ל שירא' ס' התרומ' שאוסר משום גזירת הגאון או לאו משו' דממילא נפלה ליה כו' ויורה לקולא כדעת ראבי"ה כפי מה שהוא מבין דעת ראבי"ה ולא יחוש שמא נקרא עליו המקרא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כל המגיד יגיד. ועוד כפי מה שהוכחת שהאביאסף הוא ראבי"ה אם כן מוכח שראבי"ה אוסר בעלמא שלא במקום יבום משו' גזירת הגאון ואינה מועיל לו מצות פ"ו ואם כן אין שום דעה שמתרת בעלמא לישא שתי נשי' ספר התרומה אוסר ראבי"ה אוסר רא"ם אוסר כי ז"ל האגוד' והרא"ם היה נוהג להתיר בשעת חליצה חרם לישא שתי נשים שלא