מהר"י מינץ לד

יש בינינו חרם קדמונים שלא לישא שתי נשים אפי' הכי לא כייפינן ליה לחלוץ דשמא כיון דממילא נפלה ליה ומן השמים הקנו לו לא מקרי שתי נשים וגם לא שבקינן ליה ליבם כיון דמצות חליצה קודמת וכן כתב ראבי"ה דאין כופין לחלוץ. וזאת אשר השיב ראבי"ה לרבינו שמואל ז"ל אשר שאל אדוני אם זקינה מותרת ליבם אם לאו משום שאינה ראויה לילד אני לא באתי לידי מדה זו לשאל דבר זה לרבותי אך בבחרותי ראיתי מרת אוגיי' שהית' זקינה כשמ' בעלה ר' קלונימוס ב"ר יעקב דודתו של ה"ר מנחם והיבם היה רבי הילל וה"ר אפרים ובאו לדין לפני רבותי בועד הקהילות שפיר"א ורמיז"א ומגענצ"א. ואף רבינו אבא מרי היה שם וכפאוה שנתנה בין קרקעות וספרים וכסף ושוה כסף מאה זקוקים לחלוץ והם רצו ליבם ואף על פי שהיו להם נשים ואשר היה ידם עמה היו רוצים לכופם לחלוץ מפני שהיו להם נשים והיבמין אומר תקנת ר"ג מ"ה לא היתה במקום דיחוי מצוה כו' עד וידע אדוני כי נ"ל שמותרת ליבם הואיל והיתה לה שעת הכושר כו' ומדלא הזכיר ספר התרומה דברי רבא ש"מ דלא סבירא ליה כוותיה דאל"כ ה"ל למימר בסיפא דמילתיה לא מבעיא כמו ברישא דאמר לא מבעיא באין לו אשה כו' ה"ל למימר גם כן בסיפא והכי הל"ל ולא מבעיא לרבא דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים אלא אפילו לרבי אמי דאמר כל הנושא כו' אלא ודאי לא סבירא ליה הא דרבא וכ"ת מאיז' סבר' פליג על ר"י אלפס דפסק כרבא והא רבא בתראה הוא והילכת' כבתראה ויש לומר מלשון הגמ' דקאמר בפ' הבא על יבמתו על דברי רבי אמי רבא אמר ולא קאמר ורבא אמר שהיה משמע דהגמרא הביאה רבא כחולק ואז שייך לומר דרבא פליג עליה והלכה כבתראה. מה שאין כן כשאמר רבא אמר וק"ל. ואי הלכה כרבי אמי ודאי פשיטא דמצות פ"ו אינה דוחה גזירת הגאון ומדקאמר אפילו לרבי אמי אין כופין לחלוץ שמע מינה מצות יבום עדיפא ליה ממצות פ"ו. ומאד תמיהני איך יעלה על לב לדמות מצות פ"ו למצו' יבום והלא מצות יבום כל כך גדולה שמייבם אותה בעל כרחה כדכתי' יבמה יבא עליה בע"כ ואלו קידושין דעלמא מדעתה אין בעל כרחה לא. ועוד המדקדק בדברי ראבי"ה רואה ומבין דדווק' ביבום מיירי דאית ביה תרתי מצות יבום ואשה הקנו לו מן השמים ר"ל ממילא נפלה לו משמים ולא איהו קעקר לי' לתקנת הגאון ז"ל ולא דמי לנוש' אשה על אשתו דאיהו קעקר ליה לתקנת הגאון אפילו אם הוא במקום מצות פ"ו וזה סברת בעל התרומה וזהו מה שכתב ראבי"ה שהיבמין טענו תקנת הגאון ז"ל לא הית' במקו' דיחוי מצוה כו' ולא טענה שתקנת הגאון לא היתה לדחות המצוה דזה הלשון היה משמע גם כן שלא תקן הגאון נגד מצו' פ"ו. אבל הלשון במקום דחוי מצוה משמע שלא תיקן במקום שכבר באה המצוה ליד זה האדם ואיהו לא בא לעקור אבל ממיל' מן השמים עקרוה והיינו מצות יבום וק"ל. ועוד אוכיח שראבי"ה סביר' ליה דמצות יבום עדיפא ממצות פ"ו כי ז"ל המרדכ"י בריש הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים כו' ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המניין כו' ואהא ברייתא סמכינן בזמן הזה שאנו בח"ל ושוהין טפי מעשרה שנים ואין כופין להוצי' וכן פסק ראב"ן זקיני וכן מצאתי בשם רבינו יצחק ברבי שמואל וגרסינן בס"פ חזק' הבתים משחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בו. הלכך לכל הפחות אין כופין להוציא ואפילו בארץ ישראל חייב ליתן כתובה ותנאי כתובה אביאסף עכ"ל. אלמא ס"ל לאביאסף משום דאמרו דין הוא שנגזו' עלינו שלא לישא