מהר"י מינץ לג

מקרואי העדה כמו שפי' שם רש"י ונתן טעם לדבר ממה שאמרת אוי לרשע אוי לשכינו. וכל שכן לאנשים רשעים וחנפים שמושכים עצמם לעבירה ואחרים עמהם ומזיקין לבני אדם בהבטה בעלמא ועל כן אמרו אסור להסתכל בפני רשע. וז"ל הנכתב לי שאמר המוחרם הנ"ל תראו שזה רבי יודא מינץ כתב שאני עברתי חרם ר"ג מ"ה נ"ע. והנה זה רבי יודא מינץ בעצמו כתב על מה"ר אליה מזרחי שהוא אדם גדול בישראל ואותו מה"ר אליה מזרחי הוא בעצמו כתב לי שמותר ליקח שתי נשים והראה תשובה ששלח לו וזה תורף התשובה במקום שצריך לקיים פריה ורביה אין לחוש לדברי הגאון ר"ג מ"ה נ"ע ואין צריך התר' בדבר כי במקום מצות פרו ורבו לא גזר. והביא ראייה מראבי"ה בהמרדכ"י פרק החולץ מתשובה המתחלת ראיתי מר' אוגייה כו' עכ"ל. והנה אם כתב מהרא"מ יצ"ו כנ"ל ולא כתב יותר היה אפשר לתרץ דבריו אמנם בדוחק והיינו מפרשים דבריו שר"ל במקום שצריך לקיים פריה ורביה היינו במקו' יבום והיינו כמו שכתב ראבי"ה דאי לא תימא הכי לא מצא מהרה"מ ידיו ורגליו בבית המדרש כמו שאפרש בעזה"י. ור"ל דווקא במקום הצריך דהיינו במקום יבום ולא במקום אחר ואטעויי קא מטעי להמוחרם על דרך הלעיטהו לרשע וימות ואי ר"ל הדברים כפשוטם אם כן גזירת הגאון אינה כי אם במקום שקיים פ"ו וזה אינו. ועוד לרבי אמי דאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתוב' וכי לית ליה לר' אמי מצות פ"ו וכ"ת רבי אמי מיירי ביש לו בנים שכבר קיים פ"ו הא ליתא דהא בפרק הבא על יבמתו קאי אהא הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה דמיירי בדלית ליה בנים והכי איתא התם הוא אמר מינה והיא אמר' מיניה אמר רבי אמי הוו דברים שבינו לבינה היא נאמנת אמר איזיל אינסיב אינסי נפשאי אמר רבי אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה למזננהו ע"כ. אלמא רבי אמי בדלית ליה בנים איירי ועוד דיש בה ספק אם ראויה לבנים אם לאו ואפילו הכי סבירא ליה לר' אמי דמצות פ"ו לא דחי לה. ואין לומר תאמר היא הנותנ' משום דאין לו בנים אין ממתיני' למיזל ולמבדק זה אינו דא"כ הטעם שאני אומר כו' טעות דדילמא שאני התם דאין ספק באשתו ראשונה ולכך אינו נושא אשה על אשתו ועוד כיון דטוען שרוצה לישא אשה אחרת ולראות אם ראוי לבנים ואם כן מנ"מ אם יחזיק הראשונה אלא ודאי סבירא ליה דאין לישא שתי נשים וק"ל וכ"ת הא לית הלכת' כרבי אמי שהרי ר"י אלפס פסק כרבא וכן המרדכ"י מכל מקום רבי אמי בעצמו אי סברא היא דמצות פ"ו דוחה למה קאמר ופסק בנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה אלא ודאי פריה ורביה אינה דוח' אפילו יש לו אשה כל דהו. ועוד אפילו רבא נמי לא קאמר שחייב לישא אלא נושא אדם כמה נשים והיינו רשות אם ירצה. ועוד הרי המרדכ"י שפוסק כרבא כתב על דברי רבא וז"ל ומיהו בזמן הזה שיש חרם של ר"ג מ"ה שלא לישא שתי נשים הלכך יתן כתובה אביאס"ף עכ"ל. אלמ' האידנא אחר גזירת הגאון הוי דינא אפילו לרבא כרבי אמי דאמר הנושא אשה על אשתו יוצי' ויתן כתובה ואינו מועיל לו מצו' פ"ו. ועוד לכאורה נראה דספר התרומה סבירא ליה דהלכתא כרבי אמי ולא כרבא שהרי לא הביא אלא דברי רבי אמי ולא דברי רבא. וז"ל במרדכ"י בפרק החולץ בפלוגתא אם מצות חליצה קודמת או מצות יבום ופסק בספר התרומה אף על פי שכך הלכה דמצות חליצה קודם מכל מקו' לא כפינן ליה לחלוץ כו' עד ולא מבעיא אם אין ליבם אשה דלא כפינן ליה לחלוץ אלא אפילו יש לו אשה כבר. ואמרינן בפרק הבא על יבמתו הנוש"א אשה על אשתו כופין אותו ויוציא ויתן כתובה וגם