מהר"י מינץ לב

חלק ולכך מתענה דווקא ביום המיתה ולא ביום הקבורה וכן פסק האגוד' בשבועות בפרק הנ"ל ואומר בו קדיש כההוא עובדא דר' עקיבא שלמד בריה דההוא גברא לומר ברכו לס"ת וכדאיתא בתנא דבי אליהו רבא קטן האומר קדיש מציל אביו מן הפורענות וכיון דמהאי טעמא נהגו להתענות או מטעם כפרת אביו או מטעם שניהם ראוי וסברא לומר דמי שמת אביו או אמו או רבו באדר בשנה פשוטה ובשנה שאחריה עיבור פוסק מלומר קדיש בשבט דלא לשויי' רשע כי משפט רשעים י"ב חדשים כדתנן במסכת עדיות פ"ג י"ב חדשים משפט דור המבול י"ב חדש משפט איוב י"ב חדש משפט מצראי י"ח משפ' גוג לעתיד לבא י"ב חדשי' משפט רשעי' י"ב חדש שנא' והי' מידי חדש בחדשו ר' יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנא' ומידי שבת בשבתו ע"כ ופירוש מעדיות אין לי ומסתברא דר"ל מן מידי חדש בחדשו קדריש דמשפט רשעים מידי חדש שבו נפטר משפטו עד שחוזר אותו חדש דהיינו חדשי הלבנה דשייך לומר עליה חידוש מה שלא שייך על חדשי החמה שאיננה מתחדשת בעצמה אבל הולכת ממזל למזל ואצל המזל איכ' חידוש ולא בעצמותה ויכול להיות שנקראו חדשי החמה בשתוף השם ואגב חדשי הלבנה שיש חידוש בעצמותה אבל במקרא לא נמצא ובערוך חדש כתב וז"ל ומנלן שהלבנה נקראת חדש דתנן מי שראה את החדש ואינו יכול לילך ברגליו עכ"ל. ואם כן מי שנפטר בשנה פשוטה אם נתעברה השנה אחר כך נגמר דינו ומשפטו באדר הראשון ואם כן שם שייך התעני' והקדיש וכן בכל שנה. ואין לומ' כלל דהשני אדרין חשובין גם לזה כחדש אח' לדינו ומשפטו חלילה כי לעוות אדם בריבו ה' לא צוה ולכן אי משום כפרה הוא למה יאחר כפרת אביו או רבו ולא יביא כפרתם ביום כלות משפטם דהיינו ביום טהרתם ביום אחר כלות דינם ומשפטם אחר כלות י"ב חדשי לבנה ואי משום דמתרע מזליה ביום ההיא ביום שמת בו אביו כו'. מכל מקום אף על גב דבא על פורענות בר מינן ותנן בפרק קמא דמגילה זמן עצי הכהנים וט' באב כו' מאחרים ולא מקדימין ומפרש בגמ' תשעה באב פרענותא הוא ואקדומי פורענות' לא מקדימנ' וי"ל דשאני הכא דתעניתא רפואה ותקנה למה שנרמז לו מן השמים ודומה ממש לתענית חלום דמתענה בו ביום ואפילו בשבת ועונג הוא לו תעניתו משום דרפואה ותקנה הוא למה שהראו לו מן השמים וקל להבין. ולכך יש לחלק בין ענין תענית לעניין בר מצוה. ואיפשר אם הייתי יודע מתחילה תשובת מהררי"ו ז"ל הייתי משיב לשואלי יש מורים כך וי"א כך והייתי מניח הברירה להם. ואני הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הטרוד יודא מינץ:

י זבובי מות יבאיש יביע שמן רקח. זבובי מות יבאיש זהו המוחרם גרשון בונפאצ"ו דכתיב חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש. ואמרינן במועד קטן מאי שמתא שם מיתה יביע שמן רקח זה ה"ה אהו' מהר"ר אליה מזרחי יצ"ו אשר המוחרם משיאו שם רע בעמיו לכתוב עליו שמהרר"א הנ"ל הסכים עמו שמותר ליקח שתי נשים כי גזירת הגאון ר"ג מ"ה ז"ל איננה במקום מצוה לקיים מצות פריה ורביה כי במקום מצוה לא גזר. וראייתו מן המרדכי מפרק החולץ כאשר תשובתו ולשונו לקמן כי הראייה לא שרירא ולא קיימא ואפי' בר בי רב דחד יומא לא יאמר כדבר הזה כל שכן שלא יכתוב. על כן אין להאמין שהתיר וששדא נרגא והתיר גזירת הגאון מטעם זה או שהביא הראייה כי דמיא להאי דינא כאוכלא לדנא. ואח"ו יצאה המכשלה הזאת מתחת ידו שותפותי' שנשתתף עם בר עבירה כי האי גברא גרמה לו וכן המדה כי כן אירע לעדת קרח שהיו