מהר"י מינץ ל

למימר. ופירשו התוס' לרבי מאיר דחייש למיעוטא כו' מדקאמר לר' מאיר ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיימא לן כרבי מאיר דחייש למיעוטא היינו דווקא התם משום דמנהג פשוט הוא דכל העולם אוכלים בשר ה"ל להביא ראייה ממנהג פשוט והוה ליה למימר היכי אכלינן בשרא כדאיתא במסכת סופרים והמרדכי מביאו ר"פ הפועלים שאין הלכה נקבע עד שיהא מנהג אלא ודאי לדידן דלא חיישינן למיעוטא אין להוכיח כלום מכל מקום לא אמרו התוס' אלא משמע דלא קיימא לן כו' משום דאיכא למידחי ולמימר דנקט רבי מאיר כדי לומר וכ"ת אין ה"נ כו' אבל אם קאמר הכא ש"מ קסב' ר"י כו' אין להוכיח דאיכא למימר דנקט רבי יודא משום דמדבריו שמעינן הדין. ולעולם הילכתא כותיה ותדע דכן הוא דקיימא לן דשיפורא גורם דהכי איתא באגודה בפ' בנות כותיים וז"ל שיפור' גורם פירש ר"י לא קיימ' לן כרבה תוספא' פ' הערל נמצא בתשובה אשה נתעברה סוף ניסן וילדה תחלת כסלו ובעלה היה בארץ רחוקה עד סוף ניסן שנתעברה והיו מרננין אחר הולד והגדולים הכשירוהו עכ"ל. אלמא דקיימא לן בהא כרבי יודא וק"ל. ועוד נ"ל להביא ראייה מן התוספת ס"פ קונם יין במסכת נדרים וז"ל חדש העיבור אדר הראשון הוא ולא אדר השני תדע שהרי אדר הראשון מל' יום שני מכ"ט. ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חדש העיבו' עכ"ל. ואם כן כיון דאדר הראשון הוא ודאי חדש העיבור מסברא יש לנו לומר אלו נולד בניסן ובשנת י"ג יהיה עיבו' הדבר פשוט דאמרינן שבניסן יהיה בר מצוה ולא באדר הראשון שהוא חדש העיבור ולא נקרא אותו אדר אלא שבט. ואלו קרא אותו שבט פשיטא שהיינו אומרים שהיה בר מצוה באדר כדפירש מאלו נולד בניסן ה"נ ל"ש וכי בשביל קריא' שם שקראו לו אדר נכניס זה להיות בר עונשין ח"ו ולא נאמר נתעברה השנה נתעברה לו. הלא קריאת השם לאו משו"ה אתא אלא מפני שאדר הוא חדש האחרון לחדשים נתנו לו זה השם כי מר"ה עד סוף אדר מעברי' השנה ולא קודם לכן אם לא לצורך גדול. אבל ניסן הוא ראש לחדשי השנה וגם תקופו' שהן על סדר ימות החמה מניסן מנינן והעיבור הוא ממלא פגימתו להשלים חדשי הלבנה לחדשי החמה כדאמר רב פפא בריש פרק שני דסנהדרין ש"מ שתא בתר ירחי אזלא ופירש רש"י ש"מ מהא דקתני ולא בג' בעיבור שנה שת' בתר ירחי אזל אחרי ירחים הראוים להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצנה הראוין במרחשון הוא בתשרי כשמתעברת ומטעם זה סמכוהו לאדר וקראוהו אדר כי אין לנו אלא י"ב שמות לי"ב חדשי השנה וכולם שמות פרסיים אשר למדנו בגלות ושבעה מה' נמצאים במקרא לפי דעת רבי שלמה בר אברהם בעל הפירחון וכמו שקראוהו אדר היו יכולים לקרותו שבט ובתר שמיה לא אזלי' כדפי'. ועוד סברא גדולה כיון דע"כ אדר הראשון הוא חדש העיבור והוא המשלים חסרון מכל חדש וחדש הלבנה שעברו עד חדש העיבור להשלים עד היתרון ומכל חדש וחדש מחדשי החמה שעברו עד כאן ולפעמים שחדש העיבור אינו מספיק להשלים מה שעבר ולכך לפעמים רק שנה אחת בין שני עיבורין כגון שנת ששית ושמינית ושנת י"ז וי"ט. ואם כן אם אינו משלים לחדשים שעברו כל שכן שאינו תשלומין לאדר השני שאחריו ואם כן על כרחינו כיון שאינו בא אלא להשלים אינו במקום אדר השייך לשנה זו וכיון שעדיין אדר השייך לשנה זו לא הגיע. איך איפשר לומר שזה שנולד באדר בשנ' פשוט' יעלה לו עתה בשנת העיבו' אדר הראשון שהוא תשלומין לחדשים שעברו יבא להשלי' לזה שנת י"ג שלו ולהביאו לכלל עונשין ח"ו ועדיין אדר שלו לא הגיע אלא פשיטא נותנין לו אדר השני כדינו וגם אדר הראשון. ואמרי' נמי לתא דידיה גרם לו שנתעבר' השנה