מהר"י מינץ כט

נתעברה לו ויהיו לו ה' עיבורין בי"ג שנים. כי נמצא בתשובה וז"ל על עסק הנער שהגיע לי"ג שנה אם חדש העיבור בכלל נ"ל דודאי אינו מן המניין מדאמ' בירושלמי דמהירות סימנין ואיחור סימנין ושלשה שנים של בתולה תלויה בעיבור החדש של השנה שנא' אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי פירו' גומר ומסכים עם ב"ד של מטה בעיבורם ואם עברו השנה בתוליה חוזרין. וה"ה לתפלה ולסימני גדלו' ונערות ולי"ג שנים חדש העיבור בכלל. וכן משמע פרק השואל גבי מרחץ וגבי משכיר בית לחבירו עכ"ל והנה אף על גב דמשמע שהשאלה היתה על חדשי העבורין אם הם נחשבים בפני עצמן או נכללו בכלל השנים י"ג חדשים של שנת העיבור לשנה אחת. וע"ז השיב נ"ל דודאי אינו מהמניין כו' והי"ג חדשים נחשבים שנה אחת ולבסוף חזר וכתב חדש העיבר בכלל מכל מקום בעיין איפשיט' דה"ה בסוף כמו נדון דידן חדש העיבר בכלל ונחשב כאילו היו השני חדשים חדש אחד והדע' מכרעת כן שהרי אילו נולד בתחלת ניסן אז היה פשיטא שהב' אדרין כחדש אחד הכא נמי לא שנא:

וכן מוכח מדבריו מראייא שהביא מן הפסוק לאל גומר עלי ופיר' גומר ומסכים עם ב"ד של מטה ואם עברו השנה בתוליה חוזרין והיינו בסוף הג' שנים. הרי לפנינו בהדיא שגם בסוף הג' שנים נותנין לה חדש העיבור אם נתעבר' השנה ולא נתמלא לה שנת ג' עד סוף אדר השני, ופסק דה"ה לגדלות ונערות ולי"ג שנים. והיינו כנדון דידן ואם נולד בתחלת אדר בשנה פשוט' ובשנת י"ג עברו השנ' בט"ו באדר הרי זה חוזר לקטנותו עד ט"ו באד' השני ולקמן אמרי' בו יותר אי"ה. והא דנקט ועברו השנה דהיינו ודבר זה אי איפשר למצוא מידי שנה בשנה ולא נקט עיבור חדש שנמצא יותר י"ל משום דבפרק יוצא דופן בבעי' דהני' בתולים אי מיזל אזלי ואתו או דילמא אי תצודי הוא דלא מתצדים כו' קאמר אי אמרת מיזל אזלי ואתו שהות הוא דלא הויא להו דהדרו ואתו נקט חדש העיבור ולא יום אחד דהיינו עיבור החד' דשמא יום אחד לא סגי לבתולי' דליהדרו וליתו ואין להקשו' כלל למה לא פשט הבעיא מירושלמי דהני בתולים מיזל אזלי ואתי דהבעיין ודאי לא ידע דבר אלא הפשטן דהיינו רב חסד' ניחא ליה לפשוט ממתניתין דתנן פחות מכן כנותן אצבע בעין מדמעת וחוזרת ומדמעת אף בתולי' מיזל אזלו ואתו. ואיפשר שהירושלמי מפרש המשנה דפסק' ופשוט למתני' דהני בתולים מיזל אזלי והדרי משום מדרש דקרא לאל גומר עלי כו'. וכה"ג איתא נמי בתלמוד דידן בסוף בנות כותיים אמתני ר' יהודה אומר דיה חדשה ומייתי עלה בגמר' תני רבי יודא אמר משום רבי טרפון דיה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמי' כו' ע"ד אמר רב אדא בר אהבה ש"מ קסבר רבי יודא שיפורא גורם ופירש רש"י שיפורא שופר שתוקעין בו בית דין בקידוש החודש. והתוספות כמו כן כ' ז"ל שיפורא גרים פירוש שופר שתוקעי' בר"ח בקידוש החדש תשיעי של עיבור. וא"ת והיכי מוכח דחדש לבנה גורם כו' אלמא סבירא ליה דאם עברו ב"ד החדש וקדשו החדש ביום ל"א אמרינן שיפורא מיום ל"א גורם להחשיב מאז חדש תשיעי ולא מיום ל' והיינו לאל גומר עלי ומסכים עם ב"ד של מטה ואם לחשך אדם לומר מדקאמר ש"מ קסבר רבי יודא שיפור' גורם אלמא לית הילכתא הכי וכ"ש כיון דפליג עליה רבי יוסי בסיפא דאין קושי יותר משבועים ורבי יהודה ורבי יוסי דקאמ' הלכה כר' יוסי ויש לומר דשאני הכא דרבי יודא משום ר' טרפון קאמר ועוד דבעניין שיפורא גורם לא פליגי גם מל' ש"מ קסבר ר"י שיפורא גור' אין ראייה דאין הלכה כרבי יהודה דדווקא כההי' דפ"ק דחולין גבי הא דפריך מנא הא מילת' דאמור רבנן זיל בתר רובא כו' עד דאלת"ה לרבי מאיר דחייש למיעוט ה"נ דלא אכיל בשרא. וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא