מהר"י מינץ כז

לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר דכתיב היא מוצא' ופירש רש"י צינור' דדשא חור שבמפתן וציר הדלת סובב בו ההוא יומא אותו היום שנתן העני לבו לדעת מי נותנם לו כיון דחזא העני. אנא שכיחנא בגו ביתא ועניים מוצאין לפיכך זכותי גדולה ומקרב הנייתי הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם ובשר ומלח אבל אתה נותן מעות לעניים והם טורחים וקונים סעודה ומאי כולי האי למה להם לברוח וליכנס לתנור היא מוצאת והיא שלחה וגו' אע"פ שבאת לשרף לא גילתה הדבר אלא אם כן יגלה הוא ואם לא יגלה תשרפת עכ"ל. על כן ראו הדור עד כמה צריך אדם להיות נזהר שלא לבייש שום אדם שהרי זה העני רצה להיו' מבוייש מכל מקום ברחו והכניסו את עצמן למקום מסוכן ומייתי ראייה על זה דכדין עשו מן המקרא היא מוצאת דנוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין והתוס' פי' דר"ת גרים מוצת בלא אלף ולשון ויצת אש בציון וכן כתבו התו' בב"מ בפרק הזהב בסת' ולא בשם ר"ת והנראה בעיני לפי מיעות שכלי וידיעתי כתבתי אכן על המנהג לא כתבתי ר"ל אם יש לכם מנהג קבוע שנוכל לומר שנעשה על פי וותיקין לכו אחריו כי בדברים אילו המנהג עיקר רק שיהא מנהג ע"י וותיקין ומזה לא אארי' גם כן אם יש לכם טענות ותשובות נגד הנ"ל תביאו תשובתכם ועדיכם ותצדיקו דבריכם וברצון אטריח את עצמי ביניכם. להשלים ביניכם מפני השלום כי גדול השלום ובכן ירבה ויסגא שלומכם כחפצכם וכחפ' אהו' הטרוד יודא מינץ. ח שלומכם יסגא לעד אהובי ועמיתי מחות' היקר ונעלה החכם גוצליך סג"ל י"ץ ע"ש וכל אשר לך יצ"ו אשר שאל כ"ת על דבר הס"ת אשר פתוחות וסתומות שלה אינם מכוונות על פי הסדר של הרמב"ם ז"ל. אתה ידידי ידעת דשמעתתא בעי צילותא כיומא דאיסתנא וכעת לבי בל עמי מצד הבילבולין המתהוים בעו"ה כאשר ידעת מכל מקום האהבה דוחקת הבשר. אהובי אל תתמה על הנדון כי אין חדש תחת השמש ורבים הן דכוותה שאינ' מכווני' לסדורו מפני זה אין לפסלם ודבר הלמד מעניינו הוא אף על פי שמדברי הרמב"ם משמע שפוסל ס"ת שאינה כתוב' כפי סדורו שהרי כתב בפ"ח מה' ס"ת וז"ל ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו וכן בעלי המסור' שכותבין ומחברי' להודיע הפתוחות והסתומות וחלקו בדברי' אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם ראיתי לכתוב כו' אלמא משמע מדכתב וראיתי שיבוש גדול כו' שפוסל כל ס"ת שאינה כתובה כפי סדורו מכל מקום נראה לומ' דלאו עליה דידיה סמכינן לפסול ס"ת אחרו' שאינן כפי סידורו דמאי חזי לקיי' דברי בן אשר שהגיה העשרי' וארבעה שהיה בירושלים להגיה ממנו הספרי' ודקדק בו שני' והגיהו פעמים רבות כי באולי אם היה מגיהו עוד או שהיה נמצא אצלו ס"ת מבעלי המסורת היה מסכים על ידי' שהרי חסירות ויתרות פוסלין בס"ת ועיקר הסמיכות על זה הם בעל המסורה ואע"ג דרש"י פליג על המסורה בפרשת ויהיו חיי גבי פלגשים וכן בפ' נשא גבי ביום כלות וכן בעלי התלמוד כדאית' בר"פ בנות כותיים והנשא כתיב וכתבו שם התו' וז"ל והנשא כתי' חסר וי"ו תימא דבמסור' הוא מלא מיהו מצינו התלמוד חולק על המסורת במסכת שבת גבי בני עלי מעבירם כתי' ובמקראות שלנו כתיב מעבירים מלא עכ"ל וז"ל התו' בשבת פרק במה בהמה מעביר' כתיב תלמוד שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהו מעבירים וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחרי מותו כמו בחייו