מהר"י מינץ כו

לזה טענ' עדיין אין לי בנים או עדיין לא הגיעו לפרקן או כבר כל בני ובנותיי נשואין או באולי לא אשיאם בכאן או ההוצא' גדולה אפילו הכי אין שומעין לטענותיו אלא בונין בית חתנות כל שכן בעניין המקוה שאינה הוצאה כל כך וצריכות לקהל הרב' יותר ויותר מלחי וקור' ובית חתנות והרי הוא בכלל הכ"ש שכתב הגאון בסוף דבריו. וכן מה שטוענות הזקינו' שאין צריכו' למי טהור למי מקוה שהנידה טובלת בהן תואנות הן מבקשות כדפיר' ועוד הן צריכות למי טהור לפי מנהג הנשים היקרות והכשרות שאפילו הזקגות טובלת בערב ראש השנה וע"יה כי אותן טבילות סימן לטהרה ותשובה ומטעם זה יש לחייב גם האנשים אפילו הם אלמונים כי לפעמים הוא יום אד בערב ר"ה או בעי"ה או כשר"ה ביום ב' או י"ה כמו השנה ואז אינם יכולים ואינם רשאים לטבול בנהרות מפני הרשע' ולטבול באילו הימים מנהג פשוט ורגיל עד שבאו קצת בני אדם לידי טעות וסוברים שטבילה זו חובה ומברכין עליה ברכת טבילה אבל הפוסקים פסקו שהי' ברכה לבטלה. וכן הטענות שטוענין על הממוני' בטלות ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין אחרי שנתמנו מפי הרוב הרי הן כרוב כדלעיל. וכל שכן אחרי מה שנבנה נבנה לעין כל בפרהסיא ולא מיחו בהן הרוב גם לא מיחא שום אדם מהם מצד הרוב לכן יצאו ידי חובתם ואין לטעון עליהם כלל. וכדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומ' דבעינן לעניין ממוני' שבעה כדאמרי' בעלמא ז' טובי העיר ואז יש להם כח כאילו היו רוב הקהל זה אינו דז' טובי העיר במקום שהזכרו הזכרו לענייני' גדולים כגון מכירת בית הכנסת להוציאו מקדושתו וכ"הג. אבל לעניין מינוי אפילו יחיד שנתמנה מפי קהל או מפי רוב מינויו מינוי לכל דבר ועליו אמרו רבותינו ז"ל יפתח בדורו כשמואל בדורו. והכי איתא במרדכי פרק קמא דב"ב ובפרק בני העיר בשם ראבי"ה וז"ל אם הובררו טובי העיר מתחילה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שבררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו ואף על גב דבפ' בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר כו' ואמתנית' קאי דמוקי בשל כפרים אבל בשל כרכים לא מהני ז' טובי העיר אלא כולן הני מילי בסתם אבל אם בררו אפי' בכרכים מהני אפי' יחיד דגרס בירושלמי דמגילה ג' מבית הכנסת כבני בי' הכנס' ז' מבני העיר כבני העיר במה אנן קיימין אם שקבלו עליהן אפילו יחיד נמי ואם לא קבלו אפילו כמה אלא כן אנו קיימין בסתם משם אני לומד היכא דבררו אפי' יחיד נמי. וכי היכי דמהניא ברירה בכפרים הכי נמי בכרך עכ"ל. הוא האריך ואני קצרתי וע"ש וע"ד האורחים חלילה וחס לתקן תקנה לבייש העני ולזלזלו כדנפק' לן מק"ו מלא תעלה במעלות כדאית' שם בפי' רש"י ס"פ וישמע יתרו וע"ש ולא אוכל להאריך כי אין צריך עיון אפי' לעם הארץ גמור וקצתי בחיי להזכיר ולהתעסק ולישא ולתן בטענות אילו אמנם להוציא מלבן של הטוענים באלה הסכמתי להעתיק ההוא עובדא דמר עוקבא ואנתתיה דפר' מציאת האש' והכי איתא התם מר עוקבא הוה עניא בשיבבותי' דהוי רגיל כל יומא דשדי ליה ארבע זוזי בצינורא דדשא יומא חד אמר איזיל איחזי מאן דעביד לי כהאי טיבותא ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרש' אתיא דביתהו בהדי' כיון דחזא דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו רהוט וקם בהדי אתונ' דהוה גרופא דנורא הוה קא מקליין כרעי' דמר עוקבא אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותיב אכרעאי חלש דעתיה אמרה ליה אנא שכיחנא בגו ביתא ומקרבה אהניותי ומאי כולי' האי דאמר מר זוטרא בר טובי' אמר רב ואמרי ליה אמר רב הונא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסיד' ואמרי לה אמר ר' יוחנן משו' רבי שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שימסור עצמו