מהר"י מינץ כד

עלי אבא נאמן עלי אביך כו' עד וחכמים אומרי' לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו ופסק מהר"מ דגביית העדות הוי גמר דין ואינו יכול לחזור בו ואפי' אמר נאמן עלי אשתך ועיין במרדכי פרק זה בורר תשובת מהר"ם. וכן מצינו שנשים נאמנות להעיד בפרק האשה שנתארמל' דתנן עיר שכבשה כרכום כל כהנות שבתוכה פסולות ואם יש להן עדים אפי' עבד אפילו שפח' הרי אלו נאמנין ומייתי שם בריית' הכל נאמנין להעיד חוץ מהימנ' ובעלה. אלמא דעדות נשים חשיב עדות ונקראות עדי' ויותר מזה כתב האגודה וז"ל האגוד' פ"ב דקידושין אמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור ואילו הן חיה ואביו ואמו. חיה לאלתר. אמו כל ז'. ואביו לעולם. שמעתי פוסקין מכאן שמאמינין לאדם דבר שהוא עוסק בו ולא אח' כי הכא דחיה נאמנת ונפקא מינה לחירופים ועניינין הנעשים בבית הכנסת של נשים דנאמנות להעיד עכ"ל. ואם כן כל שכן בנדון דידן דנאמנות שהרי לכתחיל' הובאו לשם על מנת להעיד. ולכן בדין השביעו אותה שבועת העדות. וכיון שהעידו על כשרי בתוליה של מר' יוטלן הנ"ל אין לבעל דין לחלוק עוד ואין להרהר אחרי' והמהרהר אחריה חושד בכשרה וראוי ללקות בגופו או בזרעו מדה כנגד מדה כדין החושד בכשרים לכן יזהר כל אדם שלא יכשל כי אע"פ שכל השערים ננעלו שערי אונאה לא ננעלו. ז שלום לכם אהובי המשכילי' דרי ק"ק דטער"וויזי יצ"ו רברבי' עם זעיריא יצ"ו. מהודענ' למעלת כבודכם יצ"ו. כי נתעוררתי על שלשה דברים אודיעכם דעתי הקלושה מצד האמת ותקון הקהיל' והשלום ואלו הן. אחד על דבר בניין בה"כ בית אלהינו מקדש מעט כי לפי הבניין המסודר והנעלה על פי הממונ' או הממוני' על פי הקהל יצ"ו על הבניין הזה יחסרו מעט מעות להשלים הבניין באופן נאות לשם ולתפארת ומצד החסרון מהנדזין על הממוני' ומתקוטטים עמהם לאמור לא היה לכם לבנות כך אלא כך כדי למצא עילה לסוג אחור לבלתי נתון זרע למלא החסרון אשר יחסר בבניין. ב' על דבר המקוה לעשות מקוה בין היהודים במקום צנוע כדי לטבול בזמנה ולחזור לביתה עם חשיכה ולרחוץ ולטבול במתינות ובלתי אימה ויראה ופחד לא בהליכה ולא בחזירה לא מערלים ולא מפריצים ויש שאינם חוששין לכל זה. וי"א שאינם רוצים ליתן להוצאה זו. ונותנים טעם לדבריהם שנשותיהה זקנות ואינם צריכים לטהרת מקוה. ג' על דבר הכנסת אורחים על פי פתקין הנחלקין מן הקלפי כפי ההזדמנות. ויש מהם אומרים שהאורח יקח הפסק' מן הקלפי ולא הפרנס כדי שיתבייש העני ולא יוסיף לבא עוד והמתנגדים אומרים דכל כה"ג לא מקרי הכנסת אורחים אבל נקרא הוצאת אורחים אלא המנהג שהפרנס מוציא הפתקין נותן אותן לארחי ופרחי ואין לשנות המנהג ולא לבייש העניים. ע"ד כא"ן דב"רי ריב"ת בשער"יכם. ובהיות שהכתיבה קשה בחרתי בקצור אמנם תשובה אחת בתשובות המיימ' אעתיק לכבודכם ובה תחזו וממנה לא תזועו ובה תהוו ותבינו שורש הדרשים הנ"ל. והיא מתשובת מהר"ם ז"ל אשר רוב מנהגינו ובפרט מנהג האשכנזים יצ"ו לילך אחר דעתו כי הוא הי' מן האחרונים וידע דעת כלם. והכי איתא בהדיא בהג"הה במיימ' בפ"ח מהלכות פסח והיינו אפי' במקום דרבים מן הגאונים פליגי עליה. כל שכן וק"ו במקו' דליכא מאן דפליג עליה דעבדינן כוותיה. וז"ל התשובה על אשר שאלת אלופי ומיודעי ה"ר אברהם הלוי אם יש קטטה בין קהלכם ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים בהסכמת כלם. וזה אמ' ככה. וזה אמר ככה ומחמת חילוק לבם בטל התלמוד ומדת הדין לוק' ואין אמת ומשפט ושלום בעיר ולא בכל המלכו' הנגררי' אחריכ' איך יעשה נרא' בעיני שיש להשיב כל בעלי בתים שנותנין מס ויקבלו עליהם ברכה