מהר"י מינץ כג

של השנה שנאמר אקרא לאלקי' עליון לאל גומר עלי פי' גומר ומסכים לבית דין של מטה בעיבורם ואם עיבר השנה בתוליה חוזרין. וה"ה לתפיל' ולסימני גדלו' ונערות ולי"ג שנה חדש העיבור בכלל עכ"ל. אלמא אם נבעלה בתולה ביומא דמשלם שלש שנים או בליל' שאחר כך וכן קודם לכן ועיברו בית דין החד' בתוליה חוזרין ואם לאו אינם חוזרין אלמא בבית דין תלוי מילת' ומאז מצאתי שכתב בעל הערו' וז"ל בסוף גמר' דפרק בנות כותיי' שיפורא דירחא גרים פירוש שמשעה שבי' דין תוקעין בשופר ומקדשין החדש היינו התחלת החדש לכל דבר ואפילו למעוברת וכיון שתקעו בתחילת ט' דמי כמי שהושלמו כל הט' שט' שופרות כ"ט חדשים דמו כדקאמר ואפילו בתחילת ט' ילדה דאין לה אלא יום אחד אלמא דבתר שופר ב"ד אזלינן עכ"ל. והרי שגם הוא סבר כמו התוס' וכתב בפירוש דכיון שתקעו בתחילת ט' דמו כמי שהושלמו כל הט' כו' ומכ"ש כפי מה שפירש דשופר של החדש השביעי גרים כאלו הושלמו כל השבע' חדשים ובן קיימא הוא כשאר וולדות הנולדים לתשעה:

ואיפשר אתה או אנשים דכוותך גרמו לה כל אלה ועל אלה היא בוכיה עיניה יורדין דמעה מאין הפוגות על בזיונה ועל בעל נעוריה ואת' ידעת אם לא שמעת כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות על כן לכה איעצך אם יש לך יד ושם או גרמא בזה הדרוש להיות סבה להטיל מום בקדשי' בקדושי' אשר בארץ אשר מעולם אנשי שם ליתן ריוח בין הדבקים בין אשה לבעל נעוריה מזבח יורד דמעות כל אילי נביות לא ישרתוך לכפרה לכן אם נוקשת באמרי פיך ראה שתפייסנה באופן שתהיה היא מפויסת וטוב לך ואת' דע לך אם הייתי אני דיין בין הזוג יצ"ו לבי אומר לי שהייתי מחייבו לפרוע לה כתובתה ותוספת' משלם ומחילות ופיוסים כי כן דינו כפי הנ"ל להוציא שם רע על בתולות כשרות בנן אוריין והנראה בעיני הודעתיך בסוד כאשר התניתי לפנים אמנם בדרך קצרה כמגלה טפח ומכסה טפחיים ממה שכתב' ואע"פ שקצרתי מכל מקום תמצא בדברי תשובות חבילות חבילות לכן על כל דבריך הזהר ואל תקשה ערפך עוד לפרכס נגד האמת והיש' ובזה אראה חכמתך נאם אוה' המוכיחך והמוליכך בדרך האמת והשלום. אחר כל הנ"ל. נתגלגל הדבר שהסכים האלוף מחות' הר"ר קויפלן יצ"ו לגבות עדות מנשים גבירות חבירות נכבדות נשי חברים בעלי הוראות סמוכי' למהר"ר וראוי לומר על נשותיהן על כל אחת ואחת מהן אשת חבר כחבר ומנהג פה ק"ק פדואה לקחם בראש עם שאר נשים גבירות ונכבדות להראות להם דם בתולות כמנהג והני נשי שהעידו על דם בתולים מר' יוטלן מב"ת הנ"ל, האחת הרבנית מר' אולק' מב"ת אשת ה"ה מהר"ר זיינביל יצ"ו והשנייה הרבנית מר' מינגיי"ט מב"ת אלמנת ה"ה מהר"ר אנשל סג"ל ז"ל. ואלו השתי נשים גבירות ונכבדות הנ"ל העידו בתורת עדות ועל פי החרם שראו דם בתוליה של מרת יוטלן הנ"ל וגם שאר נשים רבות גבירות ונכבדת עמהם שדם בתוליה של מרת יוטלן הנ"ל היה ממש כשא' דם בתולו' כשרות שראו בפעמים אחרות וקודם גביית העדות הנ"ל התרה האלוף הר"ר לעמלן יצ"ו על ידי כתב שאם רוצה להיות אצל גביית העדות הנ"ל שיבא ויהיה פה הוא או מורשה שלו ביום פלוני וכן לא בא ולא שלח מורשה. ובקל יש להבין שלא רצה להטריח ולעשות הוצאה על ככה כי ודאי היה אצלו שיאמרו האמת וזה יהיה נגדו וחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ואין להקשות איך שייך להשביע אשה שבוע' העדות להעיד כיון שפסול' להעיד. ויש לומר כיון דמנהג פשוט הוא שנאמנות על ככה ולכך באות והובאות שמה שפיר קרוי עדות ומנהג כי האי עוקר הלכ' שהרי האמינו הנשים על כך והוי כאלו קבלו לעדות עליו ותניא בתוספתא נאמן