מהר"י מינץ כ

לחושדן על ככה וכ"ת שאני הכא דילדה ולד גדול כבן קיימא ונאמר דסופה מוכח על תחילתה ומסייע לקול יש לומר דדבר מצוי ההוה הוא ונמצא בכל יום שמולידין ולדות ואפי' לארבע חדשים והם נפלים. ועו' דבנדון דידן אומרת האשה וגם אחרים ואפי' המילדת אמרה שנפל הוה ולא נגמרה כל צורתו אבל האמת לא בא עדיין לגביית עדות:

ואפי' אם נגבה עדות ונמצא בעדות שנגמר צורתו בשערו ובצפורניו מכל מקום באילו סימנים לא מוכח דבן קיימא הוא שהרי כל הוולדות הנולדים אפילו בסוף תשיעי ונגמרו כל צורתם בשערות ובצפורנים אלו מחזיקי' אותם בנפלים עד ל' יום כרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל ששהה ל' יום באדם כו'. כ"ש וכל שכן זו שנמצאו לה עידי כישוריה דהיינו פריש' השמלה מדם בתוליה אם כן ודאי נפל היה. וכדי לשבר אזנך אמינא מילתא דטופיינא ואתה עשה אזנך כארפכסת לשמוע דברי וקבל האמת ממי שאמרו. ואנא אמינא אפילו אם תמצא לומר דדם בתולים אינו ראייה משום דיש לנו לומר דהולכין אחר רוב נשים רוב נשים וולד מעליא ילדו. הא ליתא דאדרבא נימא רוב נשים בתולות נישאות ואם כן ודאי נפל הוה דהאי רוב' דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מטעם שכתבו התוס' והמרדכי מביאה בריש החולץ דחיישי' למיעוט נפלים דנפלים הוי מיעוט המצוי וע"ש. ואם כן רובה דוולד מעליא אינו חשוב כמו רוב דבתולות נישאו', ועוד בהדי' רוב נשים בתולות נישאות איכא חזקות הגוף חזקת בתולה. וההיא חזקה הויא חזקה מבורר' דעל כרח' בתולה נולדה. ואין כן נגד רוב נשים וולד מעליא ילדו הוי מיעוטא דשכיחי וגם רובה רוב נשים בתולות נישאות. וגם חזקה חזקת הגוף שהיא חזקה מבוררת. ועל כן ע"כ צריכין אנו לומר דנפל היה. ועוד כדי להוציא מלבך ומדעתך דעות זרות ומחשבות רשע ולחשוד בכשרים ובבת בני טובים אוסיף לך ראייה אף על פי שבתחילה לא עלה בדעתי להביא כי הא מילתא דלא שכיחי לטעון. מכל מקום בנדון דידן ראוי לטעון כדי להעמיד על חזקת' ולומר דהאי תינוק נפל היה דהא לדידך דבעית למימר דבן קיימא צ"ל דסמו' לנישואיה זינת' ונתעברה וכי ס"ד דבשופטנית עסקינן שלא הית' יכולה לשמש במוך ובהיפוך כדי שלא תזלזל ותבלבל עצמה שלא תינשא לבן גילה המשודך לה דהא ג' נשים משמשות במוך כדי שלא תתעברו כו' לפר"ת צריכין לשמש במוך כדי שלא תתעבר. ורבי יוסי סבירא ליה דאפי' הפוך לבד מועיל. וסבירא ליה דהילכת' כוותיה כמו שאפרש בע"ה. ובודאי יש לנו לומר אח"ו נבלה עשו היתה משמשת במוך ובהיפו' ואל תשיבני משאר נשים המזנות והמתעברות ולא משמשות במוך ובהיפוך. שאני התם דאין לזמנם קצבה אבל כאן לא היה כי אם כמו ג' חדשים קודם נישואיה ובזמן קצר כזה אפי' אי אתרמי דיצר' תקפה הית' יכולה לשמש במוך ולהפך או מהפכא ומשמשת במוך. וזה החילוק מזמן ארוך וזמן קצר איתא בהדיא בד' אחין ובאילו נערות גיורת דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה כו' ופרש"י מנטרה ומזמנת לה מוך. ודוחק לומר דלפעמים אפי' שניהם אינם מועילים ובנדון דידן אירע שלא הועילו דהא לרבי יוסי אפי' חד מועיל, ועוד דההיא דשניהם לא יועילו אפי' לרבי יודא לא שכיחי ולא שכיחי ומילתא דלא שכיחי לא חיישינן ולא טענינן אפילו ליתמי וכ"ש בנדון דידן לכן על כרחינו צריכין אנו לומר דנפל היה. ומחלוקת דרבי יוסא ורבי יודא מייתי לה בכתובות בפרק אלו נערות וגם ביבמות בסוף פ"ד אחין. והכי איתא התם הוא דאתא כר' יוסי ר"ל שמואל דאמר כרבי יוסי דתניא הגיורת השבויה והשפחה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו צריכות להמתין ג' חדשים דברי רבי יודא רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. אמר רבה מאי טעמא דרבי יוסי אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר א"ל אביי בשלמא גיורת כיון