מהר"י מינץ יט

גב דהוי קלא דמקמי נישואין ומק' במרדכ"י על דברי מאורלינ"ש מהא דתנן ספ"ב דכתובות האש' שנחבשה בידי גוים ע"י ממון מותרת הא סתמא אסורה אלמא אסרינן על היחוד. ומתרץ דשאני התם שנתייחדה ימים רבים אבל הכא לא נתייחד' רק שעה אחת. ומשמע אפי' נתייחדה יום או יומים א"ה מותרת מדקאמר דהתם שאני שנתייחד ימים רבים לכך אסורה אבל בימים מועטין לא נאסרה ומכאן נמי מוכח דאין חילוק בין נכבד לשאינו נכבד בין עם הארץ לת"ח שהרי אין לך פריץ גדול ויותר מגוי ואפי' הכי לא חיישינן אלא לימים רבים ולא כמו שכתבת ועלה על דעתך וההיא דסוף קידושין אלכתחיל' קאי על לא יתייחד כו' אבל בדיעבד לא חיישינן. ופריץ לא נקרא פריץ אלא כשפרץ כבר במקום אחר אבל סתמא רק נקרא ועליהם נאמר כפלח הרימון רקתך אפי' ריקונים שבך מלאים מצות כרימון ואין לחושדם כלל בדיעב' שפרצו גדר ומנהג העולם וכ"ש הכ' דאיכא שאין לחושדן ולומר שעשו איסור ועשו מעשה לעבור איסור כרת איסו' נידה אם לא שנדע בודאי אלא מוקמינא להו אחזקת כשרות אף על גב דרק הוא ואם תקניטני אמינא דגבי ת"ח יש לחוש יותר מההוא דפ' החליל והכי איתא התם ת"ר ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם כו' עד אמר אביי ובת"ח יותר מכולם כי ההוא מעשה דאביי שמע לההיא גבר' דקאמר לה לההיא איתת' ניקום וניזיל באורח' אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלת פרסי באגמא. כי הוו קא מפרשי מהדדי שמעינהו דקאמרי אורחא רחיק' וצאוותין בסימן. אמ' אביי אי מאן דסני לי לא הוי מצי לאוקמיה אנפשי'. אזל ותלא נפשי' בעיבר' דדשא וקא מצטער אתא ההו' סבא תנא לי' כל הגדו' מחבירו יצרו גדו' מחבירו אלמא דההו' גבר' אף על גב דלאו ת"ח הוה שהרי עבר על הייחוד לא היה קשה עליו לכוף את יצרו כמו אביי וכן איכא למימר מהאי טעמא דכל הגדול מחבירו כו' הוו הנהו עובדא דרב עמרם ורבי מאיר ור' עקיבא דפרק שני דקידושין ואיזו הוא קול או אינו קול רובו תמצא בסוף מסכת גטין. ובפ"ב דיבמות גבי הנטען וע"ש. ותמצא כאשר כתבתי וכדי לקצר הראתיך המקום ואפי' במקום שראו פריצותא אין חוששין וראייה מהא דאיתא בפ' אילו נערות דתני' שבויה אוכלת בתרומ' דברי רבי דוסא. אמר רבי דוסא וכי מה עשה לה ערבי זה וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה. ופירשו התוס' דנקט ערבי מפני שהם שטופין בזמה כדאמר בקידושין עשרה קבין זימה ירדו לעולם תשעה נטלו ערביים עכ"ל, אלמא אף על גב דחז' פריצות' שמיעך בין דדיה אפי' הכי אוכלת בתרומה לכתחילה ולא חיישי' שמא נבעלת לערבי זה ששטוף בזמה ונפסלת מן התרומה. אלא אמרינן אע"פ שמיעך בין דדיה אין נוהגין בהן הפקר לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן כדפי' רש"י שם. והכי נמי איתא בהדי' בפרק המגרש אמר רבא יצא לה שם מזנ' בעיר אין חוששין לה מאי טעמא פריצותא הוא דחזו לה ופרש"י יצא לה לאשה פנויה בעיר שם מזנה לגוי ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה אין חוששין לה לאוסרה לכהונה פריצותא בעלמא הוא דחזו ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה עכ"ל הרי לך בהדיא דאין חוששין לקול אפי' במקום דחזו פריצותא משטופי זימה כגון גוי ועבד דאמרי' בערבי פסחים ה' דברים צוה כנען את בניו וא' מהן אהבו את הזימה ופרש"י כאלו ציוה אביהם עליה' כלומ' מנהגם כך הוא ונפקא מינה שצריך ליזהר מהן עכ"ל. ואפי' הכי אין נאסרת מצד הקול ומותרת אפי' לכהן אף על גב דהוו קלא דמקמי נישואין. ולא דמי לשבויה דמסירה בידם. ואם בגוי ועבד אין חוששין לקול כל שכן וק"ו יצא לה קול מזנה בעיר מישראל דאין חוששין לה דישראל קדושים הן כדפירשתי ואין