מהר"י מינץ יז

שבושה לבוא לב"ד כו'. וגם בכאן אחרי שמסמ"ג לא הזכיר טעם המרדכי והמרדכי לא זכר טעם הסמ"ג ש"מ שגם הם חלוקים בטעם של ר"ת. זו ואף זו דעד כאן לא פליגי על הש"ר אלא בגרושה שכבר נכנסה בתקנת' דרבנן כשהיתה נשואה דהיינו קודם גירושין ונשתעבדה לבעל והיתה נקראת מעוברת חבירו ושייך גם לומ' בה טעם הסמ"ג כמו שכתב ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כו' דמעוברת כמניקה דסתם מעוברת למניקה קיימא כדמייתי בהחולץ. גם שייך בה טעם המרדכי טעם דבוש' לבא לב"ד כו'. אבל בנדון דידן שלא נתקדשה ולא הית' לה כתובה לא נכנסה מעולם תחת שיעבוד הבעל לא דמיא כלל לאלמנה וגרושה. וע"כ לכל הדיעות אף לשאלתות ולר"ת לית דין ולית דיין דאסורה לינשא תוך כ"ד חדשים כ"ש וק"ו דאין כאן ליתן שכרה וגם אין כאן כפייה. גם אין שייך לומר בושה לבא לב"ד ושאר טעמים הנ"ל כדפי' ולהני טעמים גם לא שייכה הכא תקנה שכתב הרא"ש. וז"ל וה"ר שמשון הזקן ז"ל היה אומר דגרושה אין צריכה להמתין כ"ד חדשים שאין עליה מוטל להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראייה מההיא דלעיל נתגרשה אין כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה. אבל כשמת בעלה אע"פ שאין מחויבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניקהו עכ"ל. אע"ג שהרא"ש כתב מתקנה זו לא ראיתי שזכרו אותה תקנה לא התוספ' ולא המרדכי ולא הסימני אשירי ולא הטור אה"ע ואולי הרא"ש מצא אותה התקנה בדברי הש"ר עצמו. ונ"ל שכן הוא כי מצאתי בתוספ' משאנץ בפרק אף על פי וז"ל והילכתא מותר גמלתו אסור אומר הרוב רבי שמשון דנתגרשה נמי מותר לינשא שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראיה מהא דתניא לעיל נתגרשה אינו כופה כו'. ונ"ל דמזה דקדק הרא"ש מדנקט הש"ר בלשונו שאין עלי' להניק את בנה הואיל ובעלה קיים כו' משמע הא אינו קיים חייב להניק מכל מקו' אחרי שלא הזכירוה הגאונים הנ"ל אמינא הבו עלה דלא לוסיף ודי לנו לקיים אותה תקנה באלמנה וגרושה אבל אשה שזינתה בבתוליה בלא חופה וקידושין אף על גב דנאמנת לומר מפלוני נתעברתי ה"מ להכשיר הוולד אבל להוציא ממנו שכרה או פרנסת הוולד אינה נאמנת כיון דאיכא למימר כשם שזינתה מזה כך זינתה מאחר כדפי'. ולהניקו בחנם לא אמרי' דתקנו בפרט בזנות כי האי דלא שכיחי להתעבר כיון דאיפש' באפוכי מיפך או במוך ומילתא דלא שכיחי לא גזרו ביה רבנן דהא גבי הבחנה דג' חדשים משמע כרב אלפס פ"י יוחסין דס"ל דהלכה כרבי יוסי דסבר אשה מזנה מתהפכת ומזנה שכתב וז"ל וחזינן למקצת רבוותא דפסקו הלכתא בהא כרבי יודא ואנן לא ידעינן מהיכ' גמרי' ליה דהא ק"ל דרבי יודא ורבי יוסי הלכה כר' יוסי כו' משמע דס"ל דהלכה כרבי יוסי ואפי' לדע' הרא"ש שמיישב הנהו רבוואתא מכל מקום בנדון דידן מודה דלא תקנו. ולכך אין לחוש לאותה תקנה במקו' הזה. ומצד כל הני טעמי וסברות הנ"ל אמרתי שדבר פשוט הוא שאיננה בכלל מינקת חבירו והתרתי אותה לינשא לאיש תוך כ"ד חדשים ואמרתי שעת הדחק שאני עם מה שגם דעת חביריי יצ"ו נטה להתיר והארכתי בדרוש יען שלדעתי דבר חדש הוא והנראה לי כתבתי נא' הטרוד יודא מינץ:

ו שלום לך רבי פלוני אלמוני ראיתי שאילתך. ומאד הארכת ללא צרור. והנה נדון דידך לא שמעתי. אבל כיוצא בו שמעתי. והוא בגבולינו ממש אודות בתו של האלוף מחותני כרכא דכולה ביה אהובי ועמיתי הר"ר יקותיאל יצ"ו בן מהר"רש ז"ל עם בעלה ה"ר לעלמן יצ"ו. ואמת הוא דאנא כתיבתא דליבייהו דשתי הכיתות יצ"ו ויתיבנ'. אמנם מתוך האריכות שהארכת בדבר