מהר"י מינץ טז

כי מפורסם הוא. גם זולת זה הם עמוסים בהוצאת שאר עניים שרבו עליהן בע"ו כמו רבו מידי יום בלתי עניים יושבי עירם עד כמעט שרפו ידיהם מלהושיע באופן שיש לחוש לדוחק דציבור' ולכן אין כאן מקום לכוף וכיון שאין כאן כפייה הרי לפנינו שכתב המרדכי בפירוש לדעת השר שהיא מותרת לינשא אפילו במכירה. ואיפשר אחרי שאין פה עמנו לכוף כלל כדפי' כ"ע מודים אפילו ר"ת ושאלתות דמותרת לינשא וכ"ש אחרים שאין כאן טעם לאסור מצד שמכירה כי לא נקרא מכירה אחרי שיונק גם כן מאחרות. גם עינינו רואות שהתוספת בכתובות כתבו משם ר"ת ג' סברות וטעמים מה שהכריעו לחלוק על הש"ר הא' דתניא בפרק החולץ מעוברו' חבירו ומינק' חבירו לא ישא וקא פסיק ותני לא שנא נתאלמנה ול"ש נתגרשה. ב' דמפרש טעמא דסתם מעוברת למניק' קיימ' דמשמע דהיינו טעמא דמניק' היינו טעמא דמעוברת ולמאי דהוי מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת משום דיחסא שייך בגרושה כמו אלמנה. אף על גב דהדר ביה מההוא טעמ' מכל מקום מגופיה דמילתא לא הדר ביה דמיירי בגרושה. ג' דאלמנ' נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה להינשא. והנה המרדכי לא זכר שום אחד מהג' טעמים הנ"ל ואדרבא משמע דלא סבר ליה שהרי כתב אבל שאלתות ורבינו תם פסקו דכל שכן גרושה שצריכה להמתין שהרי האלמנה אין הטעם אלא שבושה לבא לב"ד כו' כ"ש זו שבושה לבא לב"ד כו' אלמא דלא סמך דבריהם מה שאסרו אלא על הכ"ש. וכן הסמ"ג גם כן לא זכרם ונ"ל טעמי' דלא חשיבו להו סברות וטעמים דמה שכתב דקא פסיק ותני לא שנא אלמנה ל"ש גרושה דהייינו מדלא חילק התנא גבי מעוברת ומינקת חבירו בין אלמנה וגרושה ש"מ אין חילוק בינייהו זה אינו דהא חולק בפי' בברייתא דפר' אף על פי דקתני בהדי' נתגרשה אינו כופה כו' והני ברייתו' גבי הדדי תננהו או ר' חייא או ר' אושעי' או תרווייהו ר"ח ור"א ולא פליגי אהדדי ושתיהן עיק' דמותבינן מינייהו תיובת' בפ' החולץ ובפר' אע"פ ואמר יגיד עליו רעו ר"ל מה שחסר בההיא דהחולץ פירש בההיא דפ' אף על פי דהיינו נתגרשה אינו כופה. ומה שכתב אף על גב דהדר ביה מההיא טעמא מגופא דמילתא לא הדר ביה זו הוא גם כן סברא רחוקה דבין לשנויי קמא דטעמא משום סנדל או לשנויי משום דיחסא שניהם באים לתרוצי רק מעוברת דלא הקשה אלא ממעוברת דפריך הוכר עובר' תנשא אלמא תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו אלמא דלא פריך אלא ממעוברת ותירץ לו מתחילה משום סנדל ומשום דיחסא דאילו הטעמים שייכי דווקא במעוברת דאז פשיטא דגבי מעוברת לא היה חילוק בין גרושה ואלמנה. אבל כשסתר אותן טעמים וחזר והיה צ"ל תירוץ אחר וקאמר אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואיסור מעוברת במניקה תלי' ובמניקה יש חילוק בין גרושה לאלמנה כמו שכתב הש"ר ודאי איכא למימר לגמרי הדר היה אף מגופיה דמילתא כדמשמע לשון אלא דקאמר אלא סתם מעוברת כו' ומה שכתב דאלמנה נמי לא משתעבדא מכי תבעה כתובתה או רצה לינשא מ"מ לא דמיא לגרושה דפטור גרושה בא על ידי הבעל עצמו על ידי הגט שנתן לה מה שאין כן באלמנה שפטור דידה בא על ידה ע"י תביעת כתובתה או שרוצה לינשא ולא ע"י בעלה. לכן בקל איכא למימר מצד אהבת בעלה שמתבושה לתבוע כתובתה או לינשא לאיש אחר תוך כ"ד חדשים אלא ממתנת עד אחר כ"ד חודש מה שאין כן בגרושה שאין שם אהבת הבעל שאין דרך לגרש אלא מתוך איבה ולית דין צריך בשש. ואם דעת הסמ"ג והמרדכ' כמו שכתבתי לא נשאר שום טעם וסברא לר"ת כי אם שלא לחלק מפני שבמקום שמכירה התינוק כו' כדלעיל לסמ"ג ולמרדכי מטעם שמפרש דכ"ש גרושה