מהר"י מינץ טו

פליגי אע"ג דפליגי על רבינו שמשון בגרושת חבירו. וטעמא רבה אמינא ואפרש לקמן. והנני מביא דברי הש"ד ור"ת ושאלתות כמו שכתב המרדכי הוא פסקן ואחרון להם. ואניח התוס' מכתובות ואפר' החולץ אף כי הם שינו בלשונם ובטעמם בכתובות כתבו אמר ר"ת שאסורה לינשא דתניא בפרק החולץ מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא וקא פסיק ותנא לא שנא נתאלמנה לא שנא נתגרשה גם זה הטעם אינם מזכירין בהחולץ ובכתובות אינם מביאים השאלתות ובהחולץ מביאים השאלתות וז"ל וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה. גם לא כתבו על דברי הש"ד אלא ואין נראה לר"ת דהא למאי דבעי למימר משום סנדל כו' אמנם על השינויים מהתוספת אין לתמוה כל כך. דהתוספ' מיבמות והתוספת מכתובות איפשר דלא חד גאון תיקנום. והסמ"ג כתב בקיצור וז"ל הרב ר' שמעון מפלייזא היה אומר דגרושה מניקת מותרת לינשא בתוך הזמן הזה מפני שאנו אומרים בפ' אע"פ שאם נתגרשה אינו כופה אות' להניק. ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקו' שמכיר' התינוק כופין אותה להניק כמו שאומר שם וגם בשאלתו' פוסק דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל והנה שבק ולא זכר ולא כתב טעמים של ר"ת שכתבו התו' והמרדכי. ולקח לו טעם אחר טע' חדש מפני שבמקו' שמכירה כו' משמע מדבריו דלא משתמעי ליה אותן טעמים ואיפשר דהיינו משום סברתי שאפרש לקמן. גם לשון ולא הודה לו ר"ת משמע לא להורות היתר אבל ר"ת לא מיחה והיינו לשון התוספ' בפרק החולץ ואין נראה לר"ת דהיינו להורות בו אבל לא מיחה דמודה ר"ת שאין סברותיו כל כך חזקות למחו' למי שמורה שמותר' אבל לשון התוספת מכתובו' שכתבו ור"ת או' שאסור' לינשא משמע קצת שמיחה במי שהתיר. גם מדברי הסימני אשר"י נראה שנוטה דעתו לדעת השר שהרי אביו הרא"ש הקדים דברי השר לדברי ר"ת ושאלתות כמו התוספת ובנו בס"א כתב דעת הש"ר בסוף וז"ל מינקת שמת בעלה תוך כ"ד חדשים ללידת הוולד לא תארס ולא תנשא עד שיהי' כ"ד חודש ללידת הוולד כו' עד אבל מת הוולד או שגמלתו בחיי הבעל או שפסק חלב' בחיי הבעל או שצמקו דדיה ואינה רגילה להניק מות' והה"נ גרוש' צריכה להמתין לר"ת ורבינו שמשון התיר בגרושה עכ"ל. ומדכת' דברי השר בסוף מסתברא לומר דס"ל לעניין פסק הלכ' כדברי השר כי כן דרכו בטורי' שלשרוב מביא דברי אביו בסוף לפסק הלכה. ועוד אי לא ס"ל כוותיה ה"ל לקצר ולכתוב דברי השר בראשונה כיון דסליק בהיתר דהיינו ואינה רגילה להני' מותר וכן גרושה לרבינו שמשון ולר"ת צריכה להמתין אלא ודאי ס"ל כדעת השר שמותרת. וכן נראה דלא הזכי' השאלתות עם ר"ת וז"ל הגאונים במרדכי פרק אע"פ פסק ה"ר שמשון דגרושה מינקת מות' לינשא תוך כ"ד חדש משום שאינה חייבת להניק את בנה. כדתניא נתגרשה אינו כופה בב"ד להניק את בנה אלמא מדחל הנדר ש"מ דלא משתעבדא ליה. ואע"פ שאם מכירה כופה בב"ד להניקו מ"מ אין שיעבוד כל זמן שלא כפו אותה בב"ד ומותרת לינשא. ולא דמי לאלמנה מניק' שחייבת להניק את בנה. אבל בשאלתות וכן ר"ת פסקו דכ"ש גרושה שצריכה להמתין שהרי האלמנה אין הטעם אלא שבושה לבוא לב"ד והורגת את בנה כדמוכח בהחולץ:

וכ"ש זו שבושה לבא לב"ד לתבוע הבעל כדאמרי' לעיל בפ"ב אין נזקקין להן עכ"ל. הרי לדעת השר הא עובדא דידן דלא אתא לידי כפייה לעולם כיון דאין כפיי' בלתי קבלת שכרה. וזהו ברור שאי אפשר לכוף הציבור להוציא מהן דמי השכר כי יתרבו עליהן השתוקין מרוב פריצת הדור ומזה אין להאריך ואין צריך ביאור