מהר"י מינץ יד

כמו שכתב הסמ"ג. וגם באיסור כרת דנידה דסתמא דמילתא שאינם נזהרות בטבילות בכה"ג כי עושים עניניהם בסתר כדי שלא יודע עד שכריסיהן בין שיניהן וכתב הרא"ש בתשובה וז"ל ופנויה המשמשת בבית ראובן ויצא קול דלא פסיקא שמתייחד עמה לא מבעיא דבני המשפחה יכולין למחות אלא בב"ד כופין אותו להוציא מביתו כי דבר ברור הוא שהיא בושה לטבול נמצא שבועל נידה עכ"ל. וכל שכן כי הך דניתוסף עלה פריצי הדור וחסרון מזונתיה ופרנסתיה כדפי' לעיל והן הן המעבירין האדם על דעתו ועל דעת קונו כדאיתא פרק כיצד מעברין דיש לחוש שמא תחזיר לסורה ולמנהגה הראשון אחרי שכבר נתזלזלה בארץ אשכנזי ונתפרסם הדבר. לכן דמיתי אותה להך והשולח להתירה לינשא לאיש דמנטר לה ועל ידו מתוקנים החששות כולם שלא יצאו האשה וולדה לתרבות רעה וגם על דבר החייתם כי אחרי שהיא נשואה קרוב הדבר שתמצא שכירות אז להיות מינקת או משרתת. ואיכא למימר דבכה"ג אפילו אביי מודה דעד כאן לא אסר התם אלא במקום דצריך לעבור איסור דאורייתא כדמשמע מדבריו אי לאו דאמר רב יודא אמר שמואל המשחרר עבדו עובר בעשה כו'. משמע אי לא הוי עשה אלא חששא מדרבנן בנדון דידן במינקת חבירו דהויא גזיר' דרבנן מודה אביי דכופין. ולא אמר בחששא בעלמא בגזירה דרבנן כל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקון דבכה"ג מחלק בפרק התקבל. זאת ועוד אחרת דרבי שמעון הזקן פסק דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך כ"ד חודש משום שאיינה חייבת להניק בנה כדתניא נתגרשה אינה כופה וטעמא דדוקא באלמנה גזרו דנשתעבדה לבעלה להניק בנה וכל מה שנשתעבדה לבעלה נשתעבדה ליתומים. ובסמוך אביא דבריו ודברי ר"ת והשאלתות וברייתא זו מייתי לה בפרק אף על פי אמתניתין ואילו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת כו' ומניקה את בנה כו'. ומקש' עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כב"ש דתניא נדרה שלא להניק את בנה ב"ש אומרים שומטת דד מפיו. וב"ה אומ' כופה ומניקתו נתגרשה אינו כופה ואם היה מכיר' נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה כו' ופירש"י שומטת דד מפיו לא תניקנו שחל הנדר אלמא לא משעבדא ליה כופה ומניקתו דמשעבדה ליה ולא חל הנדר אם היה מכיר' שאינו רוצה לינק מאחרת עכ"ל. אלמא אפילו במכירה אינה חייבת להניק אלא א"כ מקבלה שכר ולא מקרי מכירה אלא אם כן אינו רוצה לינק מאחרת כדפירש רש"י וכן משמע מדברי הרא"ש הכא דדוקא באינו רוצה לינק מאחרים ובשכר דתרתי בעינן במכירה שאינו רוצה לינק מאחרים ושכר. וכן דעת בנו בעל הטורים בטור אה"ע בסימן פ"ב וז"ל נתגרשה אינה חייבת להניקו אא"כ מכירה שאין רוצה להניק מאחרת אז כופין אותה ונותן לה שכרה ומניקתו כו' עד אבל אם רוצה להניק מאחרת אפילו בן שנה אין כופין אותה כו' וע"ש. ולכן לפי זה בנדון דידן שיונק מאחרת אין כופין אותה. וכ"ש וק"ו שאין כאן שכר שאין לולד אב לתבוע ממנו שכרה. ואין כאן אלא להטיל הולד על הקהל כדמשמע בטור אה"ע בסוף סי' הנ"ל. ואם נאמר נטיל אותו על הקהל הנקת התינוק ופרנסתו. אחרי שהאם לאו בת כפייה כדפי' הרי זו תקנה שאין הציבור יכולין לעמוד בו. ובודאי לא יקבלו תקנה זו עליהן ואם כן תצא מתקנה זו חורבא ותקלה:

ולכן לא ראיתי כאן תקנה המתקיימ' בלתי תקלה אלא להשיאה לדומ' לה ולסמוך על דעת רבינו שמשון שהתיר גרושת חבירו לינשא תוך כ"ד חדשים וכ"ש הך דידן דעדיפ' טפי להתיר מגרושת חבירו כמו שפירש ואפרש' ומשום דבהך עובדא יש בו עדיפות כמה שפי' ואפרש אמינא בודאי דאפילו ר"ת ושאלתות מודים בהא ולא