מהר"י מינץ יג

הסיבה ראשונה שהביאני לידי כך שרבו עלינו פריצי הדור בע"ו באופן שבדינינו בדין ישראל אי איפשר מלרעות זונות. ולא זו בלבד אלא שמשכירות להן בתים ברחובותינו. ויש פרץ ויש צווחה מצדינו בחוצתנו. ואין משגיח כי יד הפריצים תקפה עלינו ואימתן מוטלת על הבריות מכמה אנפי. והרבה פעמים רצו אנשי מעשה ויראי ה' לעמוד בפרץ ולגדור גדר ע"י עש"ג בסוד על ידי החוקרים ודורשים ולא יכלו להשיג בסיבה שנראה לערלים שהדבר הזה מצוה להושיב זונות בשוקים וברחובות ובכל פינות הבתים כדי להצילם מעבירה יותר חמורה מאיסור א"א. גם זה ידוע ומפורסם שתכף בבואה הנה זאת האשה רחל בבית המחנה באו אצלה קצת מן הפריצי' לפתותה לשמוע להם להיות מופקרת לכל אלא שהעניה עמדה חזק על משמרתה לבלתי שמוע להם. ועם כל זה רבי מרדכי הנ"ל הבחירה לבית אחד ומאותו בית אל בית אחר אל הבית שעומד על הבית החיים שהקברן דר בו שהוא חוץ לעיר. מכל מקום גם שם הלכו לפתותה ולרצותה עם דברים שנכנסים ללב לאמור כי אי אפשר לה להחיות את נפשה ונפש ולדה כי אם תשמע להם כי לא תמצא שום שכירות. מכל מקום לא רצת לשמוע דבריהם. אבל נפל קצת טינא ויראה ופחד בלבה מצד חסרון מזונות ופרנסתה וגלתה דעתה שהיתה מרוצה להנשא לזה רבי מרדכי שהביאה לזה הגליל. וכן הוא כמו כן גלה דעתו שמרוצה לישא אותה אם היה לה רק כדי לכסות ערותה כי באתה ערום ועריה. ואפשר שכבר היתה הסכמה זו ביניהם קודם שבאו הנה לזה הגליל אלא שמהרה לגמור הענין במהרה אם איפשר. וכן הנשים החשובות והיקרות שבקהלה נדרו לה לסייע לה. וכן נשלם הבנין ונשא אותה במ"ט. ובראותי שאי אפשר להציל שתי נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה או לדראון עולם ח"ו אמרתי להתיר מינקת חבירו בכה"ג וסמכתי עצמי על ההיא דהשולח גט. ועל רבינו שמשון הזקן ז"ל ואמרתי דגם ר"ת והשאלתות מודים בכה"ג בנדון דידן הכל כמו שאפרש אי"ה. ומ"מ נמלכתי בבי' דיני בהלומדים יצ"ו הנמצאים אתי וכן דעתם שראוי להתיר בכה"ג. ומעתה אתחיל לאמור דהכי איתא בפ' השולח. ההיא איתתא דהוה בפומבדית' דהוו קא מעבדי אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יודא אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הו' כייפינן ליה למריה לכתוב לה גיטא דחירותא. רבינא אמר כי הא מודה רב יודא משום מילתא דאיסורא ואביי משום איסור לא. והאמר רב חיננא בר רב קטינא אמר ר' יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה בת חורין. ואמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה. הכי השתא התם לא לעבד חזיא ולא לבן חורין חזיא הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה גופא אמר רב יודא אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו. מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה. מצוה דרבים שאני ע"כ. אלמא דכופין את הרב לשחרר במילתא דאיסורא לרבינא דהילכתא כוותיה כמו שפסק הרא"ש וז"ל. רבינא אמר בהא מודה רב יודא משום איסורא והילכתא כרבינא שהוא בתרא. וכן לדבר מצוה מותר דתניא מעשה ברבי אליעזר שבא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושיחרר לעבדו והשלימו לעשרה עכ"ל. והאי איתת' בנדון דידן להא דמיא דכבר נתפתתה ואיכא למימר כשם שזינתה ונתפתתה לזה כך זינתה ונתפתתא לאחרים כי אין אפוטרופס לעריות שהרי אינו בר ירושה מאביו אם לא בהודאה שמודה שהוא בנו ולא דמיא אשה זו כלל לאלמנות וגרושות דעלמא דלא איתחזק בהו איסורא כמו זאת דכבר איתחקא באיסור לא תהיה קדשה כפשטה דקרא