מהר"י מינץ יב

יש כאן מיגו ובזה המיגו מודה ר"י דהוי מיגו כדפי'. ועי"ל דאין המיגו שוה בכל מקו' דאפילו בחד מיגו מחלק גי' אחד בריש בב"מ דמיגו דאי בעי טעין טפי אמרי' לעניין שבוע' לפטרו משבוע' ולעניין ממון לא אמ' דהוי מיגו. וכן הוא גבי אמנה היו דברינו אמרו נגד גביית השטר ובעי למפסלי' בעולם שנכתב בפסול ואין זה כתב ידינו נאמ' נגד גביית השטר ושנכת' בפסול לכך הוי המיגו טוב ושתי הטענו' באופן אחד ולכך אין לסתור המיגו בטעם כל דהו לומר שזה אינו יודע מה שבלב חבירו אבל לעיל גבי ב' כיתי עדים המכחישי' לא באו בתחילה להכחיש העדים ולפסול אותם. אלא להעיד על זה שלא הרג ואיפשר שלא ידע מן העדים הראשוני' וכן גבי חזקה שהאחרונים העידו לשמעון שאכל שני חזקה והראשונים העידו לראובן שאכל שני חזקה שהעדים אחרונים העידו על הקרקע לא לפסול העדי' ואיפשר לא ידעו מהראשוני' אלא שהראשוני' מוכחשין מאליהן שם אין המיגו טוב לומר יהיו נאמנין במיגו דאי בעו פסלי הראשונים בגזלנותא דהוי לגמרי דבר אחר. ודומה למיגו מממון לממון דלא אמרי' שם מיגו כמו שפסק ר"ת כדאיתא במרדכי ריש ב"מ וע"ש ואף על גב דאינו דומה ממש דומ' קצת ולכך דוחין אותו מיגו בטעם כל דהו שאין אחד יודע כו' ובנדון דידן המיגו טוב דהוי הכל כדבר אחד. וכיון ששניהם מודים שלא ראו שום קידושין ואם כן יותר קל וקרוב לפרש שהנני מארס ר"ל לאחר זמן כיון שהלשון מובן כך כמו שהוכחתי וכיון שיותר טוב הי' לפרש דפי' לאחר זמן ממה שפי' הם כעדי' לכך המיגו טוב ואין לדחותו בטעם כל דהוא וק"ל:

ד אשר שאלת כרכא דכולה ביה האלוף שארי הר"ר ישעיה יצ"ו ערב פסח שחל באמצע שבוע והוא תוך שלשים לאבל ב"מ מהו לגלח בע"פ או תוך ח"ה:

נ"ל לע"ד דב"חה ודאי אסור ולא מבעיא למאן דאי' ליה מלאכה בח"ה דאורייתא אלא אפי' למאן דאית ליה מדרבנן אסור כיון דאסמכוה אכמה קראי משא"כ במלאכ' ע"פ לכך סברא לומר דמלאכת ע"פ קיל טפי כיון דמצינו חילוק באיסורי דאורייתא בהני דכתיבי בהדיא להני דלא כתיבי בהדיא כדאיתא במרדכי בספ"ק דעירובין ה"ה באיסורי דרבנן חשבינן חמירי הני דאסמכנהו אקראי מהני דלא אסמכנהו. ועוד ע"פ מ"ט משום הקרבת הקרבן והלל הנהו נמי בח"ה איתנהו ונ"ל דהוא יכול לספר את עצמו לאחר חצות דמה שכתב במרדכ"י וז"ל ואפילו בחנם אין לישראל לספר חברו אחר חצות עכ"ל. היינו על ידי אחר אבל הוא עצמו שרי. וכן משמע בטור א"ח שכתב בשם אב"י העז"ר בעניין ע"פ וז"ל ודווקא שעשה מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא כליו לשבת וי"ט ע"כ ומדנקט י"ט סתמא משמע דר"ל אף בע"פ דהא בע"פ קעסיק הטוב א"ח. ואם אסור לגלח בשחרית למה לא יהא מותר לגלח אפילו על ידי אחר אחר חצות להר"י שמתיר לגמור אפילו אחר חצות כדאיתא בטא"ח וע"ש. אבל כמדומה לי ראיתי בטור י"ד או בהילכות שמחות ממהר"ם שבכה"ג אין חילוק בין שחרית לערבית ונ"ל שסברא לומר כן שהרי ביום ז' עומדים האבלים בבוקר מכח מקצת היום ככולה ואינם ממתינים עד הערב וה"ה בכל דבר שאומ' בו עולה לכאן ולכאן דשחרית וערבית שוה רק שעבר כבר מקצת היום דהיינו הנץ החמה ואם כן יכול לספר קודם חצות ולא דומה לרחיצה דאיפשר משחשיכה אז הנאת רחיצה מיד. וזהו מה שנ"ל בדרושתה ואתה שלום כחפ' וכחפ' אוהב' שארך הטרוד יודא מינץ. ה אמרתי אספרה אל חוק למען ידעו דור אחרון מאיזה טעם התרתי לרבי מרדכי פופשטילן לישא אשה מינקת עם ולדה תוך חמשה חדשים ללידתה אף שולדה עמה בחיקה. והנה אדברה וירוח לי. ראשונה דרך כלל מי הביאני הלו' להתיר נגד ר"ת ושאלתות לפום ריהטא.