שו"ת מהר"ש ו צח

סימן ע'. להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מוה"ר שמחה נתן ג"ב שליט"א אבד"ק קעזמארק יצ"ו. בדבר שאלתו בדבר הזעגווערק שבקהלתכם שבאו לכת"ה להמציא להם היתר שיוכלו לעבוד על ידי פועלים נכרים בשבת כי לא יוכלו לעמוד בנסיון כזה העולה להיזק רב ובאם לא ימציא להם אופן להיתר יעבדו באיסור. זה תורף השאלה: א) הנה בגוף הדבר יפה הביא כת"ה דבשכירי יום יש איסור מדינא – ולשי' המג"א גם בקבלנות יש איסור מדינא זולת היכי דהעכו"ם נוטל חלק בגוף התבואה אז מדינא שרי ורק שאסור משום מ"ע אבל בנוטל מעות יש איסור מדינא וכמ"ש בתוס' פ"ז דכ"א מובא בב"י ובב"ח סימן רמ"ג דברחיים אם נוטל קמח יש להתיר עיי"ש במג"א סק"ב – יצא דעכ"פ בשכירי יום יש איסור מדינא ונהי דאינו מכח שליחות כיון דהגוף שובת כמ"ש הבית מאיר אבל עכ"פ י"ל משום דמיחזי כשליחו כמ"ש ברש"י פ"ז דכ"א ועיין רש"י שבת דקנ"ג ובפרט דגם לדידן עכ"פ יש איסור בקבלנות משום מ"ט וכמ"ש הט"ז בסימן רמ"ד דדוקא היכי דיש ב' צדדים להיתר והיינו או באריסות או בקבלנות יתלו באחד מהשני צדדים להיתר אבל היכי דיש רק צד אחד להיתר כמו קבלנות וצד א' לאיסור בשכיר יום אסור מכח מ"ע: ב) וכה"ג מצינו בש"ס יומא דע"ח ע"ב דתינוקות מותרות בכולן חוץ מנעילת הסנדל משום דיאמרו דגדולים עשו לו אבל ברחיצה וסיכה דיש תרי צדדים להיתר א' שמא בעצמו עשהו, ב' אף אם גדולים עשו לו שמא עשו לו מאתמול שרי אבל בנעילת הסנדל דא"א מאתמול וליכא רק צד א' להיתר שבעצמו עשהו וצד א' לאיסור שגדולים פשו לו אסור עיי"ש – אולם אם הדבר נוגע להפ"מ ויש חשש שיעשו באיסור אף דאין הישראל בעצמו יעבור האיסור במלאכה ד"ת והיכי דליכא חשש שהישראל בעצמו יעשה מלאכה ד"ת אין להתיר כמ"ש הב"ח בסי' רמ"ד עכ"ז אם יקחו ערל לשותף על איזה אחוזים ואותו השותף ישכור הפועלים וגם יעשה שטר מכיר' ואחרי שהדבר נוגע להפ"מ בכה"ג כתב בשו"ת מהרש"מ דל"ח למ"ע ועל החשש מכח מכירה בהערמה כבר הארכתי במקום אחר דבדרבנן אף מכירה בהערמה מהני ובפרט די"ל דמכח איסור שבת גמר ומקני ועיין בט"ז או"ח סימן שס"ט ובמג"א ומחצית השקל שם לכן אם יראה כת"ה כל זה יוכל להתיר להם באופן כזה כנלע"ד: באעה"ח ה' ויצא תרפ"ח קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"א. להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה משה מאזעס חיים שליט"א אב"ד בק"ק קליינווארדיין יצ"ו. בדבר השאלה בג' שותפים שהי' להם מסחר יי"ש ושני שותפים מהם מכרו לאחר יי"ש ומחמת עיכובים לא הי' ביכולתם ליתן היי"ש להקונה ותבע הקונה לאותן ב' שמכרו לו לד"ת ונסעו לביד"צ וגם שותף ג' ידע מזה ולא מיחה כלום ויצא פס"ד שמחויבים עכ"פ ליתן להקונה חלק ממה שמכרו לו. אולם גם זה לא היה בכחם לקיים ורצו לפשר עם הקונה במעות וביקשו משותף ג' שיתן גם הוא חלקו ולא רצה ליתן חלקו ואח"כ קיבל הקונה רשות בי"ד לילך בדא"ה וזכה הקונה בדא"ה וכעת תובעים השנים את שותף ג' שיתן חלקו ומשיב שהוא לא היה אצל הד"ת ולו הי' טענות טובות שהי' זוכה בדין נגד הקונה – גם תובע שותף ג' מאותן השנים שבועת השותפין והשותפות כבר נפרד ולא נשאר עוד שום דבר מעסק השותפות. זה תורף השאלה: א) הנה אודות שבועות השותפין הרי אחר שכבר חלקו ולא נשאר עוד שום דבר בהשותפות שיהי' צריכים לחלק ביניהם אינו יכול להשביעו כמפורש בסימן צ"ג ובפרט דגם אי היה הדבר בספק פלוגתא כגון כמחלוקת הקצה"ח והנה"מ בסי' צ"ג סק"ד אי צריך לישבע ג"כ אין להשביעו כהא דכ' בש"ך סי' פ"ז סק"י ולפי דברי הקצה"ח והנה"מ בסי' פ"ז הטעם דכל היכי דהוי ספק פלוגתא בגוף החיוב שבועה אין להשביע עיי"ש וגם לפמ"ש בקצה"ח שם סקי"ד ובנה"מ סק"ט דנהי דכ' הש"ך דבתפס יוכל לומר קים לי כרש"י ותוספות דיוכל להפך שבועת נשבעין ונוטלין מ"מ י"ל דכ"ז ניחא במלוה בשטר דמה"ת גובה בלא שבועה וא"נ דיוכל להפך ממילא באם לא ירצה הלוה לישבע יורדין לנכסיו אז שפיר מועיל תפיסתו עד שישבע הלוה אבל בנשבעין ונוטלין דרבנן דגם אי נימא דיוכל להפך מ"מ אם לא ירצה הלוה לישבע אין בי"ד יורדין לנכסיו ונודע מה שנסתפק מהר"מ רקנטי אי בכה"ג מועיל תפיסה והש"ך הניח בצ"ע והקצה"ח הכריע דל"מ תפיסה א"כ בכה"ג הוי ס"ס לזכות הלוה שמא דלא כרש"י ותוספות ואינו יכול להפך ושמא בשבועה דרבנן ל"מ תפיסה והיכי דאתי ליד התופס באיסור לכ"ע מהני ס"ס להוציא מיד התופס עיי"ש א"כ כיון דעיקר שבועת השותפים הוא רק שבועת המשנה מדרבנן ובאינו רוצה לישבע אין יורדין לנכסיו פשיטא דבספק פלוגתא אי מחויב לישבע דגם תפיסה לא יועיל ע"כ הדבר פשוט בנ"ד דאין להטיל עליהם שבועת השותפין זולת קב"ח כמפורש בסי' צ"ג: ב) נחזור לגוף הט"ת שבין שני השותפים לבין שותף ג' – הנה לפי הנראה לא מכרו השותפים היי"ש שלא כפי מנהג השותפות ובוודאי הי' רשות בידם למכור ומפורש בחו"מ סי' קע"ו דאף במכרו בהקפה דבר שאין דרכו להקיף מ"מ אם הודיעו להשותף והסכים ע"ז בדיבור לחוד